הלב עם פדרר

כמה קרוב היה רוג'ר פדרר לתואר הגראנד סלאם ה-18 בקריירה שלו. כל כך קרוב. מי יודע, אם בגיל 33 (כמעט), תהיה לו הזדמנות להגיע למספר האסטרונומי הזה.

מה שאני אקח מהגמר הענק הזה הוא בעיקר המבט העצוב של הטניסאי הטוב בכל הזמנים. הוא הביט אל עבר התאומות שלו ביציע וניסה להתנחם. בעמדת הראיונות הוא מיעט לדבר, מהר מאוד התיישב בחזרה על הכסא והביט במבט כואב על נובאק ג'וקוביץ' חוגג עם הגביע מול הצלמים.

ג´וקוביץ´ חוגג את הניצחון על פדרר (רויטרס)

אז לבי עם פדרר, אבל נובאק לא גנב ממנו את הגביע. הסרבי שהפסיד שלושה גמרי גראנד סלאם ולא זכה בגביע שכזה מאז אוסטרליה 2013, נתן הכל, נלחם על כל כדור, ולא נשבר גם כשאיבד את היתרון 2:5 במערכה הרביעית. נובאק היה נחוש לזכות ולהחזיר לעצמו את המקום הראשון בעולם ובסטייל.

הגמר הגדול הזה סיים טורניר מצוין ומעניין, ולמרבה הצער היה לאורך כל הדרך בצילו של המונדיאל. לפחות בשעת משחק הגמר, לא היה משחק כדורגל ברקע  שייקח את תשומת הלב.

הטורניר הזה חוץ מהגמר, הבליט שוב את הדור הצעיר שנושף בעורפם של פדרר, רפאל נדאל, ג'וקוביץ' ואנדי מארי, אבל עדיין לא נמצא שם. ניתן לראות בבירור שגרגור דימיטרוב קרוב מאוד לרמה הזו.

ומילה על טורניר הנשים. הייתי יותר ממאושר לראות את פטרה קביטובה הצ'כית חוזרת להניף את הצלחת, אחרי שלוש שנים בהן הלכה לאיבוד ואחרי אחת התצוגות המדהימות שנראו אי פעם בגמר גראנד סלאם שהסתיים בתוך 55 דקות.

פדרר מנחית. היה קרוב לגראנד סלאם 18 (רויטרס)

מהצד השני, יוג'יני בושאר הקנדית, עמדה המומה. היא לא ציפתה לקבל מראש מקביטובה שזנחה את האי יציבות בטורניר הזה לטובת משחק אגרסיבי ומדויק.

בושאר חותרת למקום הראשון בעולם בנחישות ובשחצנות יתר. היא כנראה תגיע לשם כי היא קורצה מהחומר של "מריה שראפובה" ולא רואה ממטר אף אחת, אבל את המנה שהיא חטפה מקביטובה בגמר היא לא תשכח הרבה זמן.

הכתוב הינו טור דעה