בחודש ספטמבר של שנת 2010, תוכנית התחקירים “עובדה” עשתה סרט על ‘תיכון ההזדמנות האחרונה’ - בית הספר ברנקו וייס שברמלה. התיכון נהג לקלוט אליו בני נוער שלא מצאו את עצמם: החל מבעיות התנהגות ורקע משפחתי ועד לקשיי וליקויי למידה.
מנור סולומון, אז רגע לפני שחגג יום הולדת 11, להטט באותם ימים במחלקת הנוער של מכבי פתח תקווה, ממנה כאמור עלה לגדולה והפך לאחד הישראלים הבכירים בכדורגל, אם לא הבכיר שבהם, ובספורט בכלל. מאז, עברו הרבה מים בנהר, והכדורגלן הספיק לחוות עליות ומורדות, אך בעיקר חוסר יציבות משווע.
כנראה שגם הוא האמין שבגיל 26 הוא ישחק בליגות הבכירות ביותר באירופה: אנגליה, ספרד ועכשיו גם איטליה, אך ספק אם הוא האמין שבדרך לא דרך, גם עבורו, כמו אותם תלמידי תיכון, המעבר לפיורנטינה יהיה ככל הנראה ההזדמנות האחרונה עבורו.
בבכורה! מנור החל את מהלך הניצחון הדרמטיאחרי עונה גדולה בה היה אחד מכוכבי העלייה של לידס לפרמייר ליג, סולומון גילה כי הקבוצה לה תרם רבות לא תרכוש אותו, ובמעבר של הרגע האחרון, עבר לוויאריאל, זאת אחרי שהמעבר לקריסטל פאלאס כמה שעות קודם לכן קרס. ההחלטה הפזיזה התבררה כטעות, אפשר אפילו לומר טעות נוספת בקריירה, אולי לצד הבחירה בטוטנהאם אחרי הפריצה בפולהאם.
צריך רגע לעשות סדר במעבר לפיורנטינה: אחרי עונה יחסית מוצלחת עם מי שהיום נמצא על הקווים של אטאלנטה, רפאלה פלאדינו, חילוקי דעות הובילו לעזיבתו ובמקומו מונה סטפנו פיולי, שועל קרבות וותיק בסרייה א’, שלקח אליפות עם מילאן ועם היסטוריה עשירה גם על הקווים בפירנצה, שם אימן בין 2017-2019.
עם הגעתו עזבו כלל שחקני הכנף במועדון, והמאמן, שהתהדר בכך שצריך לספור אותם במאבק על ליגת האלופות, לא הצליח להשיג ניצחון אחד לרפואה לפני שפוטר בבושת פנים. את מקומו החליף פאולו ונולי, שנאלץ להתאים את השיטה שלו לסגל הקיים, אך הצליח לרשום ניצחון בודד על הקווים, עד אתמול (ראשון), כשהשיג שלוש נקודות דרמטיות, הרבה בזכות הכוכב הישראלי שעלה מהספסל קצת פחות מיומיים אחרי שהגיע.
פאולו וניולי (IMAGO)ההגעה של סולומון מסמלת שינוי מערך אופציונלי עבור הקבוצה, כשעם כניסתו עברה לשחק עם כנפיים, מערך אותו הוביל בוונציה וטורינו להצלחות יחסיות. עם זאת, ההגעה לוויולה יכולה להתברר כטעות גדולה, בטח אם הסגולים ירדו ליגה, כשנכון לכתיבת שורות אלו הם נמצאים מתחת לקו האדום. חצי העונה הזו עלולה לקבוע מה יהיה היעד הבא, לטוב ולרע.
בגיל 26, מנור של היום הוא לא אותו אחד של פעם: הוא יותר מנוסה, יותר מלומד. הוא כבר כיכב בליגת האלופות עם שערים מול ריאל מדריד ואטאלנטה, לקח אליפות בצ’מפיונשיפ ומצד שני עבר פציעות רבות ומלחמה באוקראינה, ששיבשה את חייו במדינה המזרח אירופית. יש לו המון מה להפסיד, אך באותה מידה גם הרבה מה להרוויח. אם גם המעבר הזה ייכשל, זו ככל הנראה תהיה התחנה האחרונה בחמש הליגות הבכירות.
הכתוב הינו טור דעה.