מי שעוקב אחרי הפייסבוק של רפאל נדאל מזמן לא ראה אושר כזה נסוך על פניו של אחד הטניסאים הגדולים בהיסטוריה.
הספרדי, שזכה באינדיאן וולס, כבר לקח 21 טורנירים כאלה בעבר, בנוסף ל-11 תארי גראנד סלאם, אבל היה מספיק להסתכל עליו כשהוא מניף את הגביע כדי להבין כי בניגוד אולי למקרים אחרים, אין כאן העמדת פנים למצלמות, אלא בחיוך אמיתי של ספורטאי שהקדיש את עצמו לטניס מגיל 5 וחשב בחודשים האחרונים כי המחזות האלה מאחוריו.
סגנון המשחק הפאסיבי-אגרסיבי של נדאל מהקו האחורי גבה את המחיר מגופו. הברך שלו ספגה פציעה קשה שנייה בשנים האחרונות והוא נאלץ לוותר בזה אחר זה על החלום האולימפי, על גמר גביע דייויס ועל שני הגראנד סלאם בניו יורק.
גם כשהתכונן לאליפות אוסטרליה בתחילת ינואר הוא הבין שהברך שלו לא תעמוד בעומס וספג אכזבה נוספת. אבל הספרדי גייס עוד סבלנות, נשם עמוק וחזר לפני כחודש וחצי לסדרה של שלושה טורנירי חימר קטנים, בראשון הוא הפסיד בגמר, בשני ושלישי הוא פה ושם איבד מערכה, אבל כשהביס בגמר טורניר אקפולקו את הרביעי בעולם, דוד פרר, 2:6 ו-0:6, כבר היה ברור שהשור הספרדי חוזר לעצמו.
|
נדאל. קיבל עזרה דל פוטרו (רויטרס) |
|
|
מי שעזר מאוד לנדאל להניף את הגביע באינדיאן וולס הוא חואן מרטין דל פוטרו הארגנטינאי, שהעיף את אנדי מארי ונובאק ג'וקוביץ' בזה אחר זה ואף היה רחוק שלושה משחקונים מניצחון גם על נדאל, אבל ברגע הקריטי הוא הפך פאסיבי יותר וברגע שנדאל חזר לתמונה, הוא כבר היה בלתי ניתו לעצירה ודל פוטרו יודע היטב שבגלל הרגעים האלה, הוא עדיין רחוק מרביעית הצמרת העולמית.
אגב, גם דל פוטרו חזר לפני כשנתיים מהיעדרות של שנה שלמה עקב פציעה וניתוח מסובך ורק בחודשים האחרונים הוא חוזר לרמה הגבוהה שהוליכה אותו לזכייה באליפות ארה"ב 2009.
הכתוב הינו טור דעה