מבחן בחיבור

נתחיל מהסוף: נבחרת ארגנטינה היא הנבחרת העשירה והמאוזנת ביותר בקופה אמריקה בכל הקשור לסגל שחקניה. אם מסתכלים על סך חלקיה בלבד, אין יריבה שאפילו מתקרבת אליה בכל הנוגע לפייבוריטיות לזכייה בתואר. אבל כשהחלקים הללו עולים למגרש, משהו לא מתחבר, אין קליק.

במונדיאל 2014 החלקים הללו, ובראשם ליאו מסי, לקחו את ארגנטינה עד הגמר. אבל אז גרמניה הגדולה לקחה את התואר שהגיע לה בעיקר כי היא הייתה קבוצה מחוברת, מתוזמנת ומסוגננת. לגרמנים לא היה את מסי, אבל הייתה להם קבוצה אמיתית, כזו שהפכה אותם לאלופי עולם ראויים.

מסי ממתין לכדור. ארגנטינה עדיין לא בעניינים (רויטרס)

אבל כמו במונדיאל, גם לקופה אמריקה ארגנטינה הגיעה מפורקת. לא בגלל מתיחות בחדר ההלבשה או קרבות אגו כאלה ואחרים, אלא פשוט כי אין צדיק בסדום שיחבר את החבורה המוכשרת הזו לכדי נבחרת שראויה לגביע. בינתיים, למרות שיריבותיה לא מרשימות בהרבה, ארגנטינה פשוט לא שם.

אני לא רוצה להפיל את כל התיק על טאטה מרטינו, אבל התסמינים של ארגנטינה מתאימים בדיוק למחלה שלו. היו לו הבלחות פה ושם, אבל בסך הכל מדובר במאמן שמתקשה להכניס את השחקנים שלו למסגרת ולהנחיל משמעת טקטית. גם אם יש לו שיטה, בחלקים נרחבים של המשחק היא פשוט לא תיושם על המגרש.

טאטה מרטינו. חלק גדול בפתיחה המגומגמת

הקדנציה שלו בברצלונה התחילה טוב כשהוא פשוט נתן לסגל הכשרוני שלו לעשות ככל העולה על רוחו, אבל בחציה השני של העונה אפשר היה לראות איך הכאוס משפיע על ברצלונה, גם בהגנה השבירה וגם בהתקפה חסרת המעוף. לראיה: לאורך כל העונה הנוכחית ברצלונה שיחקה עם אותה רביעיית הגנה, והתוצאות הפוכות לגמרי.

אז נכון שליאו מסי הוא שחקן מספיק טוב כדי לקחת נבחרת שלמה על הגב, במיוחד כשהיא שופעת בשחקנים מהשורה הראשונה של הכדורגל העולמי, אבל גם הוא צריך מסגרת לעבוד בה, גם הוא צריך לדעת מי רץ לאן ומתי. אם ארגנטינה לא תתגבש ותתחבר במשחקים הבאים, היא תאבד את הסיכוי לתואר עוד לפני הגמר.

הכתוב הינו טור דעה