מילותיו הכנות-להחריד של פיני גרשון מספיקות לבדן כדי להבהיר עד כמה מכבי תל-אביב שלו ושל גיא גודס הגיעה נחותה לשלב ההצלבה של היורוליג לעונת 2014/15. התקציב, העומק, איכות השחקנים - מה שתרצו. ובכל זאת, אלופת אירופה הגיעה למרבית הישגיה הגדולים כשהיא אנדרדוג מובהק ומעטים העזו להספיד אותה לפני השריקה הראשונה באיסטנבול. למה? כי מסורתית מדובר בקבוצה שלא משנה באיזה מצב היא נמצאת, היא לא מרימה ידיים.
מכבי ת"א של שני המשחקים האחרונים היא לא אותה קבוצה, אלא כמעט ההפך הגמור שלה. למעשה, במשחק הראשון מכבי הזכירה את מרבית יריבותיה בליגה המקומית, כזו שדורסת ורומסת במחצית ראשונה אבל אז מאבדת את הידיים והרגליים ונופלת כמגדל קלפים. הצהובים היו אמנם בשיאם ב-20 הדקות הראשונות, אבל סף השבירה שלהם היה נמוך מאי-פעם. בעיניי, מדובר באחת הבעיות הכי גדולות שאיתן תידרש מכבי להתמודד בהמשך הסדרה, דווקא בגלל ההיסטוריה החיובית שלה בהיבט החשוב הזה.
 |
| גיא גודס וג´רמי פארגו. הפעם עקב האכילס הוא האופי (רדאד ג´בארה) |
|
| |
במשחק השני זה היה גרוע אפילו יותר. ההתפרקות הגיעה בשלב מוקדם מאוד, ולגודס וחניכיו פשוט לא היו תשובות. זה לא נגמר בהפרש מפלצתי, אבל זהות המנצחת לא הייתה מוטלת בספק ולו לרגע. היכולת הגבוהה שהציגה אלופת אירופה לפרקים במשחק הראשון לא נראתה הפעם, וגם אלו חדשות לא טובות מבחינת מכבי.
בתום המשחק השני אמרו ג'רמי פארגו וגיא גודס שבלתי אפשרי לרדוף אחרי פנרבחצ'ה כשהיא ביתרון, אבל המשחק הראשון מלמד שגם להוביל עליה לא בדיוק עובד להם. העניין הוא שבעוד שמכבי ת"א נופלת בפרמטרים של איכות ותקציב, היא אמורה להיות אלופה באופי. בזה, נכון לעכשיו, היא נכשלה.
הכתוב הינו טור דעה