בחילה. זה מה שמעוררת בי כל ההתעסקות הבזויה בסוגיות של יושב ראש ההתאחדות לכדורגל והסכסוך המתוקשר בין הטוטו למנהלת הליגה. בימים האחרונים נחשפנו לפרשיות עגומות שלא תורמות ולו עשירית למקצוענות ברחבי הכדורגל שלנו. ומה נותר לנו הקהל לעשות? לתת למסך העשן להתפזר בשקט ובזהירות.
הדעות החלוקות כלפי אבי לוזון מעסיקות את הציבור במדינה במהלך השנים האחרונות, אך מי מאלו שבאמת אוהב כדורגל נהנה לקרוא את הפרסומים וההשתלחויות של העסקנים אחד כלפי השני בשבוע האחרון? כנראה שאף אחד.
בוודאי שאני לא מעוניין לייעץ או להטמיע סוג של דרך כזו או אחרת בקרב חובבי הספורט לגבי הסוגיות הנ"ל, אבל סביר להניח שכל מי שבאמת חשוב לו הענף בארץ, רוצה בזירוז תהליכים מואץ מצד העסקנים ובפתיחת עונת הכדורגל כסדרה.
מי שחשב שאכתוב בטור זה על ההתנהגות של שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, נפל שולל לאהבה הבלתי נגמרת שלי למקצוענות. במקום לקרוא על שחקנים שעוברים מקבוצה אחת לאחרת, נאלצנו לקרוא בימים האחרונים רק על הסכסוכים המרגיזים בין המנהלת לטוטו, שעשויים לדחות במספר שבועות ואף חודשים את עונת הכדורגל האהובה על כולנו.
 |
| צחי פישביין. תתחשבו בנו (יניב גונן) |
|
| |
אז לכל מי שנמצא מאחורי המסך ואחראי לכל הסאגות המשעממות הללו: אנא מכם, החזירו לנו את הכדורגל, שבענו מהוויכוחים המביכים, התרגזנו מספיק מכל השמועות על דחיית העונה ומאסנו בביקורות שלכם אחד כלפי השני. רוצים לראות, לקרוא ולשמוע כדורגל. השאירו לנו מקום גם בשבילו.
הכתוב הינו טור דעה