אמרו שלוקסמבורג היא לא קוטלת קנים, אבל ספק אם היא יכולה לקטול אפילו תיקנים. הניצחון המוחץ בלוקסמבורג לא ישנה את העובדות שאיתן אנו, אוהדי הנבחרת, חייבים ללמוד להתמודד: יש לנו נבחרת בינונית ופחות כשרונית מזו שהייתה לנו לפני עשור ולבטח לפני שני עשורים. לא נעלה למונדיאל. יש לנו את מרכז ההגנה החלש ביותר שראינו מאז שהנבחרת משודרת בטלוויזיה. יש לנו כדורגל חולה וליגה שהתדרדרה מכל בחינה, אבל אנחנו אוהבים כדורגל. זה הספורט הכי מעניין כאן, למרות כל העובדות המבאסות האלה.
זהו, עד כאן העובדות המבאסות, אבל ברגע שמפנימים, מכוונים ציפיות בהתאם, ובעיקר מבינים שאין, פשוט אין לנו נבחרת אחרת, אפשר לפתוח דף חלק. נקי. לכו למשחק הקרוב מול לוקסמבורג ביום שלישי, תראו את הבחורים שלנו מחוררים לקונוסים האלה את הצורה שוב ותעודדו אותם. תגרמו לשחקנים וגם לאלי גוטמן לחייך קצת, להרגיש טוב בבית, למרות האיצטדיון הלאומי המדכא שלנו.
ברגע שהנבחרת הבינונית הזו תקבל את הגיבוי, היא תצבור ביטחון מחודש וזה המפתח לשינוי. ככה השחקנים יוציאו מעצמם את המקסימום וזה צריך להספיק כדי לסיים במקום השלישי, המקום הריאלי שלנו בבית הזה.
אין מקום להיות חכם בדיעבד ולשאול מדוע גוטמן לא החל עם הנוסחה שעבדה בלוקסמבורג כבר במשחק מול אזרבייג'אן. יכול להיות שהיינו צריכים לקבל את הסטירה מרוסיה כדי להגיע למסקנה שזה השינוי הנכון והקרקע הבשילה ליצירת הזעזוע. יכול להיות שאם הלוקסמבורגים הנאיבים היו כובשים מהמצב המצוין שההגנה העלובה שלנו סידרה להם בדקה הראשונה, כל המשחק הזה היה נראה אחרת וכבר הלילה היו חותכים את גוטמן לגזרים על אי זימונם של הכוכבים הוותיקים.
 |
| מליקסון חוגג עם חמד. בעל הבית החדש והחלוץ הבולט הם הבסיס (רויטרס) |
|
| |
אבל כל זה לא קרה. גוטמן לקח החלטה אמיצה והלך איתה עד הסוף, לטוב ולרע. המסקנה מהמשחק הזה היא שהנבחרת שלנו נראתה קצת יותר בריאה, פחות אנמית, עם שחקנים שרוצים קצת יותר להוכיח ועם בעל בית חדש, הלא הוא מאור מליקסון. מילים טובות מגיעות גם לצמד החלוצים תומר חמד ועדן בן בסט, שנראה שעשה התקדמות משמעותית בברסט והפך לחלוץ נושך יותר ותכליתי.
הקו הנוכחי צריך להמשיך - מי שמשחק ונמצא בכושר טוב חייב להיות בנבחרת ולא מן הנמנע שבהמשך הקמפיין שוב נראה את יוסי בניון, טל בן חיים או איתי שכטר חוזרים להרכב, אבל כרגע זה לא המצב.
 |
| יוסי בניון. הוא עוד ישוב (שי לוי) |
|
| |
אחרי המשחק ביום שלישי הקרוב, רק במרץ יגיע המשחק הבא, בבית מול כריסטיאנו רונאלדו והנבחרת המאוד בעייתית שלו. קשה להבין איך כזו חבורה של כוכבים הוציאה בשיניים 1:2 מקוטלי התיקנים שראינו הערב, אבל זה לא צריך לשנות את הגישה: תיקו מול הנבחרת הזו תהיה תוצאה אדירה.
המבחן הגדול של הנבחרת יהיה בצמד המשחקים מול צפון אירלנד. התחושה היא שמבחינה מנטאלית ראינו את התחתית וההתדרדרות הסתיימה. הפנמתם?
הכתוב הנו טור דעה
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם