לרקוד את הטנגו האדום

ספרד היא אלופת היורו לשנת 2012. הראשונה שעושה זאת פעמיים ברציפות והראשונה שגם לוקחת תואר שלישי ברציפות.

כבר ב-2010 החלה הביקורת על דרך המשחק של דל בוסקה עם הכלים שעמדו לרשותו, ביקורת שתישכח עם השנים ובעקבות ההופעה בגמר עם ה-0:4 המשכנע על איטליה.

הביקורת לפני שנתיים הייתה מוצדקת יותר כשבטורניר הנוכחי עיקר הטענה הייתה בעיקר נגד המערך 4-6-0 בלי חלוץ טבעי, בלי ממש להתייחס לכל מה שאנחנו מכירים מהמשחק הזה לאורך השנים ומבלי להתחשב בכלים הרבים.

אבל מעל הכל ספרד היא כיום אוסף הכישרון והחיבור המדהים ביותר שידענו וזה מה שחשוב ומעניין. גם איש שמרן וצפצפן כמו דל בוסקה לא יכול לגרום לריקוד האין סופי של צ'אבי, אינייסטה, סילבה ופברגאס להסתיים.

דל בוסקה. שמרן, צפצפן, אלוף (GettyImages)

באשר לאיטליה. אם יש דרך להגדיר שיש שתי מנצחות לטורניר הזה אז הרי שגם האזורי יכולים לחזור הביתה בגאווה איטלקית אופיינית. לא סתם חגגו שם את העליה לגמר כמו זכיה בטורניר כולו כשהחבורה הפחות מוכשרת עם המאמן הפחות מנוסה עלתה על כל הציפיות ויורדת עם מדלית כסף.

כנראה שעם כל הדיבורים על הסריה א' ועם השערוריות לכאורה הכדורגל בארץ המגף נקי יותר ובריא יותר מזה באנגליה. הליגה שמייצגת את שלושת האריות לא מצליחה, כבר כל כך הרבה שנים, לייצר ליכוד מקומי ראוי כדי שייקח את הגאווה המקומית לחצי גמר של טורניר גדול.

בוסקטס. התהפכות מחשבתית, חלום של כל מאמן (רויטרס)

זהו. פולין/אוקראינה 2012 יכנסה לזכרון הקולקטיבי שלנו אחרי שירד עליו המסך – ספרד תשלוט בכדורגל עד שמישהו יצליח לייצר נוגדן לכדורגל שלהם או לפחות להשתוות אליהם. הפיתרון של צ'לסי לא מחזיק מים ולעולם לא ייזכר כדבר אשר עושה טוב לכדורגל.

מי שתיתן פייט אמיתי, עם כדורגל ראוי, תוצב במוזיאון הכדורגל לשנים רבות. עד אז? תרקדו את הטנגו האדום של ה'לה רוחה' – עוד תספרו לנכדים ותתגעגעו אליו.

הכתוב הינו טור דעה