יריבות סופר, אך לא קלאסיקו

היריבות בין ברצלונה לריאל מדריד נחשבת כבר עשרות שנים לאחת מהיריבויות המרות והמשמעותיות ביותר בעולם הספורט. למען האמת, מדובר ביריבות שחוצה את גבולות המגרש המלבני - המאבק בין בארסה, המייצגת את העם הקטלוני הבדלני, השואף לעצמאות, לבין ריאל מדריד, המייצגת את ספרד המלוכנית ושושלת פרנקו.

מאז ומתמיד, המפגשים בין שתי הקבוצות לוו בדם רע, יזע ודמעות ועוררו יצרים עזים בשני המחנות, אלא שמאז החתמתו של ז'וזה מוריניו כמאמן הבלאנקוס נדמה שהיריבות בין הקבוצות יצאה לחלוטין מכלל שליטה.

להוציא את ה-0:5 הנדיר של בארסה בתחילת העונה שעברה (וגם המשחק הזה הסתיים עם הרחקתו של סרחיו ראמוס, שכמעט הובילה לקטטה המונית), כל יתר המפגשים בין השתיים מאז הגעתו של מוריניו למדריד החלו, לוו ונסתיימו בטונים צורמים והותירו טעם רע מאוד בפה.

למי מכם שפספס, הנה תקציר הפרקים הקודמים: מסיבות עיתונאים מביכות, התבטאויות שערורייתיות והאשמות הדדיות (תחת מעטה של "לוחמה פסיכולוגית") מצד שני המאמנים, כניסות ברוטאליות של השחקנים זה בזה, התחזויות וצלילות דרמטיות, תלונות לשופטים, לתקשורת, לאופ"א, ליוניצ"ף ולמי לא. ובעיקר, הרבה תהיות: "למה?"

מוריניו. לא מתעסקים ב'מי התחיל?' (GettyImages)

מעולם לא שאפתי להיות גננת ולכן לא אעסוק בשאלה "מי התחיל?", או "מי אשם?", אבל הגיע הזמן להחזיר את השפיות למפגשי ה"קלאסיקו". הגיע הזמן להרגיע את הרוחות ולהשיב את הכיף ואת היריבות הספורטיבית הטהורה אל הקאמפ נואו ואל הברנבאו.

מדובר בשני המועדונים הכי נערצים ומסוקרים בעולם, בשורותיהם מככבים השחקנים הטובים והיקרים ביותר. מיליוני צופים מכל עברי הגלובוס נדבקים למסכי הטלוויזיה או המחשב בציפייה ליהנות מ-90 דקות של ספקטאקל מרהיב. אך, במקום זה, הם מקבלים דרמה ילדותית ואלימה עם עלילה שמתאימה יותר לאופרות סבון, או ל-WWE (ויסלחו לי חובבי שני הז'אנרים). לא זו הדוגמה שהייתם רוצים שילדיכם או חבריכם יקבלו.

אז, אולי אני קצת נאיבי, אבל הייתי מצפה משני המועדונים לשים קץ לטירוף הזה ולנסות להגיע לסולחה ספורטיבית - ויפה שעה קודם, לפני שנגיע ל"נקודת האל-חזור". כי כדורגל, כמו חומוס, עושים באהבה או שלא עושים בכלל.

הכתוב הנו טור דעה