כבעלת אוריינטציה התקפית מובהקת, ה-DNA הפנימי של ארסנל לא מאפשר לה להציג בונקר כהלכה. כל כך חבל מבחינתה. הניסיונות העקרים לצאת קדימה במחצית הראשונה, מול הלחץ הבלתי פוסק של ברצלונה, רק גבה מהתותחנים בזבוז אנרגיה מיותר, שהצטרף להשקעה המוגברת של ברדיפה אחר הקוסמים באדום-סגול.
לפיכך, היציאות קדימה של ארסנל לא נראו רק גמלוניים וחסרי סיכוי, אלא כעבור מספר דקות סופם גם היה ידוע מראש. דומה הדבר לאותו סיזיפוס, שמגלגל את הסלע למעלה ההר, רק כדי לראותו מדרדר למטה, וחוזר חלילה. והצעירים של ונגר לא מורגלים בעבודה סיזיפית, הם הרי באו כדי ליהנות.
וזה מה שהביא לאיבוד שיווי המשקל של התותחנים ולתגבור התסכול אצלם. זה אצל ואן פרסי הנוטה לעצבנות, אך ניכר גם על פאברגס שהיה הרחק מפוקוס. מכאן ניתן לאמר שבונקר במחצית הראשונה היה מציב את הקבוצה מלונדון בעמדה טובה יותר למחצית השניה, עם אנרגיה ויתר ריכוז בניסיונות העקיצה. אך זו חוכמה בדיעבד בלבד. התמודדות מול ברצלונה ביום נתון כמוה כביקור אצל רופא שיניים. אתה רק רוצה שזה יגמר עם כמה שפחות כאבים.
|
פברגאס מודה לקהל. פחות כואב מרופא שיניים? לא בטוח (רויטרס) |
|
|
אבל, כמו שבארסה מענגת את חובבי הכדורגל כך היא מכאיבה ליריבתה על כר הדשא. הכיסוי המושלם אמנותי לא פחות מהכדרור של מסי. הסגירה ההרמטית של האמצע הכריחה את ארסנל ללכת לצדדים, אבל הפלא ופלא, כשהכדור הגיע לרוזיצקי באגף ימין, הצ'כי האומלל נתקל בשלושה קטלונים סביבו, איבד את הכדור ואת עצמו. התותחנים לא הצליחו לעבור את החצי ואין בכדורגל דבר מכאיב ומשפיל יותר.
הלחץ של המארחים לא רק שיתק באימה את שחקני ארסנל אלא גם השאיר את הצופה בבית חסר נשימה נוכח האינטנסיביות בה הוא מבוצע. והיה את השער של התותחנים, שהימם למספר דקות את כל אוהבי הכדורגל, שעם כל הסימפטיה לארסנל, לא הבינו מאיפה זה בא להם. ומאסימו בוסאקה השוייצרי, נייטרלי שנשבה אחר הקסם, התנהג כאחרון האוהדים כשהרחיק את ואן פרסי בהחלטה אומללה.
|
ואן פרסי מורחק בהחלטה שלא קשורה לכדורגל. כל מילה מיותרת (רויטרס) |
|
|
ולמרות הכל, ונגר יכול היה לצאת מהקאמפ נואו כז'וזה מוריניו, אם בנדטנר היה מהיר וחד יותר עם החצי הזדמנות שלו בדקה ה-85. אבל לצרפתי, שבדרך כלל יכול להתלונן על ניצול ההזדמנויות הלוקה בחסר של חניכיו, נהנה מאחוז נדיר מהשדה, שער אחד מאפס איומים מול ואלדס.
בניגוד לאינטר, ארסנל ניסתה, אבל ניהול המשחק של ונגר לא אפשר לה ליישם את הרוח ההתקפית הטבעית שלה. הצרפתי היה חייב להחליף את רוזיצקי בארשבין עוד כשהתוצאה היתה 1:1 אבל שוב חוכמה בדיעבד. אולי זאת הדרך היחידה לנצח את בארסה של היום.