מתגעגע להתרגש

מתח, דרמה, ציפייה, תקווה לשינוי - אלו התחושות שמציפות את אוהדי מכבי תל אביב בשבועות האחרונים, מאז פתח מיץ' גולדהאר במסע הרכש הנוצץ שלו לקראת העונה החדשה.

רוברטו קולאוטי, אלירן עטר, יואב זיו וקלמי סבן כבר צהובים-כחולים והזרוע עוד נטויה. גל אלברמן, אבי סטרול, שחקנים זרים ואחד יחיד ומיוחד, ברק יצחקי - כל אלו בדרך, עומדים לחתום, קרובים לסיכום - איך שלא תקראו לזה.

את האמת? אין על עונת המלפפונים. ההתרגשות הזאת, ה-SMS שמקפיץ כל פעם מחדש בתקווה שכשאפתח את ההודעה תחכה הכרזה על חתימה של שחקן, הרפרושים הבלתי פוסקים על ONE בתקווה לגלות חתימה כזו או אחרת.

רוברטו קולאוטי. החזיר את ההתרגשות לעונת המלפפונים

מכבי תל אביב עשתה זאת שוב. היא החזירה את ההתרגשות לחלון ההעברות ואת התקווה שבעונה הקרובה הצהובים-כחולים יחזרו למרכז הבמה, ילכו בכל הכוח לאליפות ויתנו לנו אחרי יותר מדי זמן, נחת.

אבל אם אהיה כנה, אפשר להגיד שנמאס לי. נמאס לי להתרגש כל פעם בחלון ההעברות ולהתאכזב. לשמוע על מי שעומד לחתום ובסוף לראות אותו לובש אדום.

במצב הזה עומד כרגע ברק יצחקי. פתאום הוא הפך לשחקן הכי מבוקש בקרית שלום, בבלומפילד, בכל מקום בו ניתן למצוא אוהדי מכבי תל אביב.

אלירן עטר. חייבים לצידו גם חלוץ ברמתו של יצחקי (קובי אליהו)

החלוץ האדיר הזה, כישרון ענק עם חוש מטורף לשערים - הוא מה שאנחנו רוצים. ליד קולאוטי ועטר, יצחקי הוא ההתאמה המושלמת. לא סתם כולנו עורגים לו בציפייה אדירה.

העסקה של ברק יצחקי תיסגר בקרוב. לכאן או לכאן. הוא יגיע להפועל או למכבי, אולי ייצא לחו"ל, אבל זה ייסגר. ההתרגשות תחלוף לה ותחל ההתרגשות של פתיחת העונה לקראת המשחק הראשון.

כל הדרמה של חלון ההעברות תיעלם לה ותתחלף בדבר אחר לחלוטין. אבל אני? אני מתגעגע להתרגש. לא מחלון ההעברות, לא מהמשחק הראשון בגביע הטוטו, לא מהחזרה לאירופה ולא מהדרבי הראשון. אני מתגעגע להתרגש במחזור ה-30כשהאליפות בהישג יד.

מיץ´ גולדהאר. סגור כבר את העברת יצחקי! (עודד כהן)

אז בבקשה ממך מיץ' גולדהאר, סגור כבר את העברת יצחקי - כי אם יש שחקן שאני מאמין שיכול להוביל אותנו למצב שנתרגש גם במחזור ה-30, זה הוא.

הכתוב הינו טור דעה