"אני לא יכול לדאוג לגבי מה שכל אחד אומר עליי. אני לברון ג'יימס מאקרון, אוהיו, אני בכלל לא אמור להיות פה. זה מספיק. בכל פעם שאני נכנס לחדר ההלבשה ורואה את הגופיה מספר 6 עם השם 'ג'יימס' זאת ברכה. אז מה שכולם אומרים עליי מחוץ למגרש לא משנה, אין לי מילים עבורם, שימשיכו לבקר ולזלזל. אני אלוף".
לברון ג'יימס, 21.6.13. נאום המלך.
18 נקודות, 18 ריבאונדים ו-10 אסיסטים במשחק הראשון. 17 במשחק השני. 15 במשחק השלישי. 33 במשחק הרביעי. 25 במשחק החמישי. 32, 10 ריבאונדים ו-11 אסיסטים במשחק השישי. 37 ו-12 ריבאונדים בשביעי.
כן, הוא לא קלע בכל משחק 30 נקודות, אבל בשני המשחקים המכריעים הוא הציג מספרים שאף אחד לא הציג. יותר מג'ורדן, יותר מקובי, יותר מכל הגדולים במשחק מספר 7 בסדרת פלייאוף.
לברון ג'יימס הוא חידה. שחקן כל-כך מוצלח, שמקבל כל-כך הרבה החלטות שמציבות אותו פתוח לביקורת, שלא מצליח לגרוף את האהדה שקובי בראיינט משיג בימים אלו, או שמייקל ג'ורדן השיג בעבר.
אבל הוא באמת כזה גדול. אם ההופעה שלו במשחק השביעי לא נתנה את החותם הסופי, אז מה כן? מודה, גם אני זלזלתי. במהלך המשחק השישי עוד העלתי סטטוס בפייסבוק אחרי איבוד שלו ואייר-בול שלמייקל זה לא היה קורה. עובדתית, זה לא קרה. ועדיין, מהתוצאה הסופית אי אפשר להתעלם.
|
ג´יימס עם הגביעים (רויטרס) |
|
|
כן, בלי ריי אלן הוא לא היה שם. גם בלי שיין באטייה. מצד שני, מי הזין את השניים האלו לאורך כל העונה, לאורך כל הסדרה, ודאג לסיים שני משחקים בסדרה הזאת עם טריפל-דאבל? אף אחד. רק לברון.
אלוף אמיתי. מלך. יש לו רק שתי טבעות, ובעונה הבאה הקבוצות שוב ינסו לבנות סגלים מפחידים עם טריידים גדולים בניסיון לעצור את ג'יימס. העניין הוא שזה נראה כמעט בלתי אפשרי. בטח אחרי האליפות הזאת.
לחזור מהקבר, מ-3:2, מפיגור במשחק השישי, עם שלשה לא מהעולם הזה, עם הצגה מול אחת הקבוצות הכי טובות שהמשחק ידע בשנים האחרונות, הופך את ההישג הזה לכל כך גדול שלא ברור איזה קבוצה תצליח להתעלות ככה ולקחת למיאמי את האליפות השלישית ברצף.
הכתוב הינו טור דעה