הפועל ירושלים סיימה את העונה אחרי שהציגה לא מעט יציבות במהלך השנה והיה נראה שכמו בשנה שעברה, גם הפעם האדומים בסוף יתעלו במאני טיים, רק שעכשיו הם לא הביאו אף שחקן חיזוק לקראת שלבי ההכרעה. טרם המשחק, חשבתי שהאלופה היוצאת תנצח, כשהכישרון והאיכויות שלה יכריעו, אך חולון באה מוכנה והציגה משחק מצוין במיוחד עם טו הולוואי, ג’ורדן המילטון וטיישון תומאס, שהוריד גם כמה ריבאונדים חשובים בהתקפה. גם גיא פניני הביא מהניסיון וקור הרוח המוכר ועזר לקבוצתו לעלות למעמד הגמר.
איבוד הכדור של ריצ’ארד האוול היה קריטי במיוחד ולמעשה היה הרגע המכריע של ההתמודדות. אני לא יודע אם יותם הלפרין אכן פצוע, אך אם לא, במשחק כזה מפתיע מאוד שהוא אינו שותף עם כל הניסיון. ג’רום דייסון התעורר והחזיר את ירושלים למשחק, אבל אף אחד מחבריו לא עזר לו. פרפרוגלו אמנם היה טוב, אולם הוא לא עזר בדקות המכריעות וזה היה כבר מאוחר מדי עבור האלופה שנפרדה מהתואר היוקרתי.
בצד המנצח, מגיע כל הכבוד לדן שמיר, שעם כל הרחשים מסביב והבאת גלן רייס ג’וניור הצליח להביא את קבוצתו בצורה הכי טובה שיש ולנצח קבוצה טובה. קטש מנגד, יעשה תיקונים לשנה הבאה במקומות הנכונים, על מנת ללמוד הטעויות. בתוך כך, המאמן מהבירה הצליח להביא את האדומים לפיינל פור, אך אי היציבות שאפיינה את הקבוצה ברוב שלבי העונה פקדה היום שוב את החבורה מהבירה.
כולם כבר ביקרו את חולוניה על הבאת גלן רייס ג’וניור, אבל יש להם עכשיו עוד כלי משמעותי לגמר הזה וראינו כבר מה הוא עשה בגמר הגביע מול מכבי ת”א. ההבדל הפעם – שהוא לא מגיע בכושר משחק ולא התאמן בצורה סדירה מאז ההרחקה, כך שיהיה מעניין לראות כיצד ישתלב במשחק המכריע.
מכבי הראתה בחצי הגמר שאי אפשר להספיד אותה ומעניין לראות להיכן המשחק ייתפתח. החבורה של נבן ספאחיה פייבוריטית בייחוד בכושר הנהדר שג’רמי פארגו נמצא, כולם מרגישים טוב יותר כשהכדור אצלו, הגארד פשוט לקח את האחריות. אולם, שמיר וקבוצתו כבר ניצחו את מכבי שלוש פעמים השנה ויבואו להילחם על התואר כדי לסיים עונה חלומית עם דאבל, מה שבטוח יהיה מעניין בנוסף, כיף לראות יום אחרי יום את האולם מלא ב-11 אלף אוהדים צבעוניים ונלהבים, כך שצריך להגיד שאפו גדול למנהלת הליגה על מהלך הפיצול, חגיגת כדורסל במיטבה.
אני רק שואל את עצמי אם בשביל תואר באמת צריך לאבד את הדרך ולהחזיר את גלן רייס ג’וניור לקבוצה לאחר התקרית החמורה בה היה מעורב?