כל הכבוד למכבי תל אביב על עונה מאוד מיוחדת. עונה לא פשוטה, בלי בית, עם משחקים בבלגרד ללא קהל, עם ניצחונות גדולים, עם משחק התקפה בין הטובים ביורוליג וקבוצה מאוד מיוחדת.
הצהובים הגיעו למשחק מספר 5 והיו כפסיעה מפיינל פור, אבל לצערם בהזדמנות הגדולה שהייתה להם, במשחק מספר 4, הם הפסידו פעמיים בניהול סיכונים. פעם אחת הם הפסידו את ווייד בולדווין, ופעם אחת את המשחק.
פנאתינייקוס, עם קהל עצום שדחף אותה, באה למשחק 5 בידיעה שהוא יחזיר אותה למרכז הבמה בכדורסל האירופי אחרי שנים לא מעטות. שחקני פאו התחילו את המשחק וראו שיש עליהם הרבה לחץ, כשבמכבי כפו עליהם משחק מאוד צמוד.
ואז שחקני פנאתינייקוס עלו בחצי השני ונעלו את הסל. הם הצליחו לעצור בהגנה את קבוצת ההתקפה אחת הטובות באירופה, ובעצם לעצור אותם על 72 נקודות, הרבה מתחת לממוצע שלהם.
אם למכבי יש סיבה טובה לצאת עם גאווה מהעונה הזו, זה שהם צריכים להשאיר את רוב הקבוצה המיוחדת הזו לשנים הבאות. עם שינויים מינוריים כמובן, זו קבוצה שיכולה בשנה הבאה להביא פיינל פור. יש למכבי סיבות מאוד טובות להילחם על השחקנים שהיו לה השנה כדי להמשיך עם הסגל הזה ולהתקדם עוד שלב אל הפיינל פור.
בחצי השני, בייחוד ברבע האחרון כשפאו הרימו את רמת האגרסיביות, בולדווין היה מאוד חסר עם היכולות האישיות הפנטסטיות שיש לו כדי להשתחרר מהלחץ. אמנם לורנזו בראון בסוף ניסה והוריד את ההפרש עד שש נקודות, אבל ריבאונד התקפה קריטי של פאו לא נתן למכבי להכניס את הקבוצה היוונית עוד יותר ללחץ, ולנסות להפוך את המשחק בשלוש הדקות האחרונות.
מה שנותר למכבי לעשות זה את המשימות בארץ ולהחתים את עודד קטש לשנים הבאות. ראינו את המאמן, ככל שהעונה התקדמה, כמה הוא התקדם, ובסיטואציה לא פשוטה עם עונה לא פשוטה הוא הביא את מכבי עד מרחק פסיעה מפיינל פור.