זה לא חדש שהיו תקופות שבהן מצבו של הכדורסלן הישראלי היה טוב יותר. באליפות אירופה האחרונה היכולת הייתה מביכה, כללה הפסד לבריטניה והדחה כבר בשלב הבתים של הטורניר.
אחת הטענות הרווחות בענף היא שחסרים כשרונות צעירים בכדורסל הישראלי. היום (רביעי) ראינו חלק קטן מהפוטנציאל שלו כאשר נבחרת העתודה עלתה לרבע גמר אליפות אירופה אחרי 67:79 על האלופה המכהנת איטליה.
בתור אחד שיצא לו לראות לא מעט משחקים בליגות הנמוכות, אני יכול להגיד שישנם שחקנים שבהחלט יכולים להשתלב ברמות הגבוהות ביותר, רק אם יתנו להם הזדמנות להתפתח. הרי גם בר טימור קיבל את ההזדמנות האמיתית הראשונה שלו בהפועל ת"א כאשר זאת שיחקה בליגה הלאומית.
דוגמאות נוספות הן בוגר מחלקת הנוער של הפועל י-ם, רפי מנקו, סנטר בני הרצליה, עידן זלמנסון, הגארד המוכשר, איגור קולשוב וגם שחקנים כדוגמת גולן גוט ואדם אריאל, שמוכיחים כי בכל זאת יש תקווה בנוגע לעתידו של הכדורסלן הישראלי.
 |
| בר טימור. פרץ בליגה הנמוכה (שי לוי) |
|
| |
על מנת שיהיה ביטוי לכשרונות האלה גם בעתיד, חייבים לבצע מספר שינויים במבנה של הכדורסל הישראלי. אחד מהם הוא ניתוק מחלקות הנוער ממרכזי הספורט, זאת על מנת שלא יהיו מעורבים בעתידו של השחקן וניתן יהיה לשים דגש על האופן שבו צריך לשחק כדורסל נכון.
צריך לזכור כי בגילאים הצעירים פחות חשוב להשיג ניצחון מסל בשניה האחרונה, אלא ללמוד את הבסיס לדרך שבה צריך לשחק. לצערי הרב, הדגש שקיים במחלקות הנוער הוא הפוך מכך. בד בבד, השחקנים נאלצים לחוות עומס של משחקים שכולל גם ליגת תיכונים וגם ליגת נוער. דבר שגם עלול לפגוע בהם מבחינה בריאותית.
הנהגת מסגרת אחד לפני העלייה לבוגרים, תקרת שכר ודראפט, ביחד עם הורדת מספר הזרים לשלושה בלבד, תוביל לכך שבחירת הזרים תעשה בפינצטה, הכדורסלן הישראלי יקבל יותר דקות משחק ויצבור ניסיון חשוב. צעד אחר ולא פחות חשוב שאותו צריכים לעשות הוא ביטול ההקלות במס שיש לספורטאים זרים. המצב הנוכחי מוביל לכך שמועדונים מעדיפים להביא שחקנים זרים מאשר להשקיע בצעירים.
אחרי ביצוע הצעדים הללו, ניתן לחזור לשיטה שהיא החלם והחמאה של ענף הכדורסל, סדרות. עד אז, נאלץ כנראה להסתפק בשיטות מעוותות כמו פיינל פור או הכרעה בשני משחקים, שיטות שהן שוות ערך לנתינת פלסטר לחולה סרטן.
הכתוב הינו טור דעה