יש עתיד

לאחר סיום שלב הבתים, אחד המפגשים שסומנו כמסקרנים ביותר בשמינית הגמר היה בין ברזיל לצ'ילה. הסלסאו, שרשמו מול קמרון את משחקם הטוב בטורניר, התחילו את המפגש מול הלה רוחה באותה צורה שבה סיימו את משחקם הקודם.

האלק, לואיס גוסטבו והתמיכה המצוינת של דני אלבס בצד ימין, עזרו להתקפה של המארחת להפעיל לחץ על היריבה מתחילת המשחק. מנגד, החבורה של חורחה סמפאולי לא הזכירה את זאת ששיחקה כדורגל תוסס מול אלופת העולם היוצאת ספרד.

אחרי השער שכבש דויד לואיז, יכולים היו הצהובים לעלות ליתרון גדול יותר, אבל כפי שהתגלה לא פעם במהלך הטורניר, חסר להם במחץ בחלק ההתקפי. ניימאר, שהיה אחד הטובים בנבחרתו, חילק מספר רב של כדורים לחלק הקדמי, אבל לא היה חלוץ שידע לנצל אותם. לראיה, פרד, ששיחק 63 דקות, בעט שלוש פעמים בלבד לכיוון השער כאשר אף אחת מהבעיטות לא הלכה לכיוון המסגרת.

החוסר חדות יכולה לעלות לברזילאים בשלבים הבאים. לו הייתי סקולרי, הייתי שוקל להוציא מההרכב את פרד החלש ולשחק עם וויליאן. תוספת של קשר להרכב יכולה לעזור לניימאר להגיע למצבים רבים יותר ליד השער.

ככול שהדקות חלפו, הכדורגל שהציגו שתי הנבחרות הזכיר יותר את האירופי הקשוח ולא את הדרום אמריקאי השמח. האדומים הראו שהם לא מתכוונים לוותר על מקומם ברבע הגמר ושיחקו כדורגל לוחמני וללא פשרות. 

הצ´יליאנים נלחמו על כל כדור (רויטרס)

המפגש הראה לנו פעם נוספת שגם נבחרות לא אירופיות מסוגלות לספק כדורגל טקטי ברמה גבוהה, כאשר הלה רוחה, בעזרת אלכסיס סאנצ'ס וגארי מדל המצוינים, הצליחו במהלך המחצית השנייה למנוע מברזיל לשחק את הכדורגל היפה שהפגינה במהלך המחצית הראשונה.

הדקות האחרונות של ההארכה פיצו במקצת על 45 דקות אחרונות חלשות יחסית. הדרמה האדירה של דקות הסיום סיפקה את כל מה שאוהד צריך ממשחק כדורגל בין שתי נבחרות ענקיות שבסופו של דבר השאירו את כל מה שיש להן על המגרש.

אחרי שהלילה יחלוף ותחושת ההחמצה הנוראית של הצ'יליאנים תעבור, במדינה הדרום אמריקאית יבינו שהם יכולים להיות גאים מאוד במה שהדור הנוכחי שלהם השיג בגביע העולמי. הדחה מול המארחת, גם אם היא מגיעה כבר בשמינית הגמר, היא אינה דבר מביש. אין ספק שיש עתיד לנבחרת צ'ילה. 

הכתוב הינו טור דעה