לא מעט שנים קשות מאוד עברו על ברצלונה. מאז 2015 הקטלונים לא זכו בליגת האלופות, ראו לרוב את היריבה המרה ריאל מדריד מניפה את הגביע עם האוזניים הגדולות והשיא הגיע כשהשחקן שמסמל את המועדון יותר מכולם, ליאו מסי, עזב.
עזיבת הפרעוש הייתה קשה. בעצם, קשה לא מספיק מתאר את התמונה. טרגית, אסון, כאב לב, מרסקת. אבל עברו כמה שנים, התחלפו כמה מאמנים, התנהלו כמה משברים ונראה שהפאזל אולי לא רק מתחבר, אלא הסתיים.
זה התחיל בצ’אבי. ללא ספק אחד הקשרים וגם השחקנים הגדולים שהכדורגל ראה, אך בעיקר אחד החכמים, כזה שכולם אמרו ‘הוא יהיה מאמן אדיר יום אחד’. אז היום האחד הזה הגיע, ההגעה של הקטלוני הביאה סדר למערכת שהייתה מקולקלת. היסודות במועדון חזרו, הכדורגל שב ומעל הכל – האמונה של האוהדים בקבוצה וגם במאמן.
בתקופת רונאלד קומאן, קיקה סטיין ואפילו ארנסטו ואלוורדה, היו נשמעות ביקורות כשהיה בהן צורך. “איך הוא לא פותח איתו”, “למה הוא לא בעמדה הטבעית שלו” ועוד. הפעם, נראה שאם צ’אבי יחליט לשים את רוברט לבנדובסקי מחר בשער ואת לאמין ימאל בלם, אף אוהד בארסה לא יוציא מילה, כולם מלאי אמונה שהוא יודע מה הוא עושה.
מעבר לצ’אבי, גם במשרדים נראה שהכל נקי. אחרי שנים רבות של פרשות, ניהול רע של כספים, ניהול איום של שחקנים, של תקציבים, של משכורות, נראה שהכל בריא (לפחות ממה שאנחנו יודעים). אין כסף? נשאיל, נמכור, נסתדר והכל יהיה בסדר.
גם על הדשא הכל בריא. עזיבותיהם של שחקנים כמו אוסמן דמבלה, ממפיס דפאיי, אנטואן גריזמן ואפילו אנסו פאטי הופכים את חדר ההלבשה לבריא יותר, כשזה כמעט ללא אגו בכלל. השחקנים שמגיעים הם כאלו שרוצים להוכיח, ולאו דווקא כאלה שבאים בשיא שלהם.
אפילו מחלקת הנוער חזרה לקצור פירות. תקופה רבה של כסף, כסף ועוד כסף קצת נותרה מאחור ולפתע רואים על הדשא את אלכס באלדה, לאמין ימאל, גאבי ואפילו נחשיב את פדרי ורונאלד אראוחו, שהגיעו בגיל מוקדם והתבשלו תחת עקרונות ברצלונה.
כעת, אפשר לשים סוף למילה תהליך. התהליך החל כשצ’אבי חזר, המשיך בעונה שעברה שהוא ייצב את ההגנה והשיב את תואר האליפות והשנה הגיע הזמן לקפיצה הגדולה. ברצלונה בשלה לקרוא תיגר על ליגת האלופות, אין סיבה שלא תחשיב את עצמה כמועמדת.
אם נתחשב בכך שאמנם סיטי היא מפלצת כדורגל, אך ריאל מדריד חריגה וקשה מאוד לזכות פעמיים ברצף בצ’מפיונס, בארסה יכולה לעשות זאת. זה הצעד הבא, זה הצעד המתבקש ואין צורך להוריד יותר ציפיות. בליגה הבנו שברצלונה יודעת את העבודה, כעת הגיע הזמן באלופות, והיא לגמרי יכולה ללכת עד הסוף, אפילו צריכה.
הכתוב הינו טור דעה.