הכדורגל הישראלי חייב לעבור שינוי מקצה לקצה. כמובן ששינוי שכזה נדרש מן השורש, אם זה במתקנים ראויים ובהגדלת כמות השחקנים במחלקות הנוער, אבל אני מדבר דווקא על שינוי מיידי במבנה הליגה, כזה שבשלב הראשוני יהפוך קודם כל את הליגות המקצועניות בישראל להרבה יותר מעניינות ואטרקטיביות.
בשלב הראשוני, שיטת הפלייאוף בליגת העל פשוט גומרת את העונה בחודש מרץ. עכשיו יבואו ויגידו “אבל אתה מקבל עוד שני מפגשים בין כל הקבוצות הגדולות”. זה נכון, אבל אני מדבר על הליגה בכללותה. קחו למשל קבוצות כמו בית”ר ירושלים, הפועל ת”א, הפועל חיפה, אלו קבוצות שברגע ששמת עליהן את התווית “פלייאוף תחתון”, כבר לא מעניינות אף אחד. אפילו את הקהל של עצמן, כשהירידה הדרסטית בכמות הקהל במשחקים האלה מדברת בעד עצמה.
הליגה הראשונה בישראל היא שוויונית למדי. על כן, הקבוצות שהזכרתי, עם מומנטום חיובי קצר, היו יכולות להיאבק עד לתום העונה על המקום הרביעי לו היה מקבלות את ההזדמנות לכך. אין שום הצדקה לחלוקת הליגה לשתיים דווקא כשמגיעים לשלבי ההכרעה של העונה. דבר כזה גורם לליגה שבה ישנן שתי קבוצות בצמרת שיש להן על מה לשחק, וגם זה לא לאורך זמן. אותו דבר נכון גם לתחתית, כאשר כל מומנטום שלילי היה גורם לקבוצות כבר להסתכל למטה ולחשוש למעמדן, דבר שלא קורה כעת ומאפשר למכבי נתניה, שעד לפני חודשיים שיחקה את הכדורגל הטוב בארץ, להפסיד חמישה משחקים ברציפות מאז שהבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון. “צירוף מקרים” של ממש.
שחקני מכבי נתניה (ראובן שוורץ)הפתרון הנדרש הוא קודם כל הקטנת הליגה. 10 קבוצות, ארבעה סיבובים, 36 מחזורים והינה קיבלתם גם במקרה הזה ארבעה משחקי עונה. ההבדל, שבליגה של 10 קבוצות, מספר הקבוצות התלויות בכספי ציבור, או אלה שאוהדיהן יכולים להגיע למשחקים באוטובוס (בנס ציונה גם יכולים להגיע במונית שירות), יפחת משמעותית. אין מקום בליגה מקצוענית לקבוצות ש”חיות” על תקציבי עירייה, כאלו שלא מנוהלות באופן מקצועני, כשהדבר ניכר ביציעים וגם על המגרש.
בנושא אחר אבל לא לחלוטין, נדרשת רפורמה. אל תיבהלו מהמילה, אני מדבר על רפורמה בנושא הגבלת הזרים בליגת העל. מכבי חיפה הצליחה לעקוף באורח נס את ההגבלה ובגלל זה הצליחה להעפיל לליגת האלופות אחרי שבע שנים שבהן אף קבוצה ישראלית לא הגיעה לשלב הבתים, אבל לאורך זמן, קבוצות שיהיו מושתתות בעיקר על שחקנים ישראלים, יתקשו להגיע לשלבי הבתים בליגת האלופות ובכלל לייצג את ישראל בכבוד במפעלים האירופיים השונים. הצלחה של קבוצות ישראליות באירופה דרך הגדלת מכסת הזרים תגדיל את ההכרה של הקבוצות הישראליות באירופה, את ההכרה של הליגה וכך גם תרים את רמת הכדורגל בישראל. בשלב הראשוני, הייתי מוסיף לפחות עוד זר אחד, שישה על המגרש ושבעה בסגל.
לכל החרדים למעמד הכדורגלן הישראלי, הרי שעליית מספר הזרים עשויה להוביל באופן עקיף דווקא למצב שבו שחקנים יצאו מכאן מהר. אנחנו רוצים כמה שיותר שחקנים ברמות הגבוהות של אירופה, ובמצב הנוכחי נוח להרבה מהם להישאר ב”חממה”. אם יגדילו את מספר הזרים, הסוכנים, שגם ככה עובדים כאן שעות נוספות, יוכלו למצוא לאותם שחקנים צעירים שיתקשו למצוא את מקומם יעדים באירופה, מה שיאפשר להן להתקדם בקרקע פוריה יותר של כדורגל. ומי שלא מעוניינות להוסיף עוד זרים, להן הייתי מציע תמריץ כספי על כל שיתוף של שחקן עד גיל 21, על פי מספר דקות שיקבעו בקריטריון. הליגה הלאומית, שתישאר בת 16 קבוצות, תשמש במקרה שכזה כחצי “ליגת פיתוח” לשחקנים צעירים.
מאז מונה לתפקיד, אני שומע את שר התרבות והספורט מיקי זוהר מתבטא לא מעט בנושאים שדיברתי עליהם. גם הוא כנראה מבין שבקדנציה הקצרה שלו, לא יוכל באמת להשפיע בנושאים כאובים שהוזנחו משחר ההיסטוריה של המדינה כמו מתקנים ותשתיות, אך כן, אולי, להרים את הרמה של הליגה בישראל ולהגדיל את הסיכויים של הקבוצות הישראליות לייצג את ישראל בכבוד באירופה. זה, צריך להיות הצעד הראשון שלו, כי בשאר, כאמור, נדרש זמן ארוך בהרבה מקדנציה בת ארבע שנים כדי לטפל.
הכתוב הינו טור דעה.