הכתובת הייתה על הקיר ומה שהיה באוויר תקופה ארוכה יהפוך בעוד זמן קצר לרשמי –בעונה הבאה, בני יהודה תשחק בליגה הלאומית. אם הייתם צריכים להמר על שתי יורדות בתחילת העונה, הכתומים כנראה לא היו ברשימה, אלא ששרשרת טעויות והחלטות הזויות הובילו את המועדון הכל כך יקר לכדורגל הישראלי משכונת התקווה לשחק בעונה הבאה בימי שישי באום אל פאחם ואיכסל.
השנים האחרונות שמו את בני יהודה במקום שונה לחלוטין. היא הייתה חברה כמעט קבועה בפלייאוף העליון, זכתה בשני גביעים כבירים בשלוש שנים ואף סיפקה הופעות מכובדות להפליא באירופה. למרות זאת, מבט קצר לעבר ההיסטוריה מראה שירידת ליגה היא איננה דבר שזר למועדון השלישי בגודלו בת”א, שחווה את אותו המשבר בפעם האחרונה ב-2014, אז, זה הסתיים בעונה בודדת בלאומית בדרך חזרה לליגת העל ולתחילת דרכו של ברק אברמוב.
ברק אברמוב (רדאד ג'בארה)המסקנה ברורה – אברמוב אמנם ראוי לכל המחמאות על התקופה האדירה מתחילת דרכו ב-2016 ועד העונה, אלא שהעונה, כל ההישגים האלה מתגמדים לעומת החלטות תמוהות שהובילו לגורל ידוע מראש. נכון, רבים יגידו שאת עזיבתו של אלישע לוי, שדרש להשאיר את דור ג’אן לא ניתן היה למנוע, אלא שמה שקרה לאחר מכן – מזכיר יותר התנהלות של קבוצה מליגה נמוכה בהרבה, וממש לא כזו ששייכת לטופ של הכדורגל הישראלי.
אחרי אלישע, אברמוב מינה למאמן את ניר ברקוביץ’, שידוך שתחילה נראה היה כמוצלח, אך התפוצץ מהר מאוד. מכאן, אברמוב פשוט הפקיר את הקבוצה. הוא איבד אמון לחלוטין בכל מאמן ישראלי שנמצא בשוק, הפקיר את שחקניו 12 משחקים ללא מאמן כשהוא מצב את מאמן השוערים יעקב אסייג והמנכ”ל כפיר אדרי, כשכל הזמן הזה כל אדם מן הרחוב היה שם לב שהשחקנים פשוט לא יודעים מה הם צריכים לעשות על המגרש. אבודים לחלוטין, הן מקצועית והן מנטלית.
אלישע לוי (אורן בן חקון)לא ברור איך אברמוב לא ראה איך הקבוצה קורסת לו מתחת לאף. שבוע אחרי שבוע נראה היה שנס צריך לקרות כדי שהכתומים ימצאו את הרשת, והבעלים? הוא ממשיך להזכיר בכל ריאיון בכל אמצעי תקשורת אפשרי ש”כרגע – אין מאמן ראוי בכדורגל הישראלי”. אוקיי. אז אולי הוא באמת האמין למילים שיצאו לו מהפה, אבל בעיקר נדמה היה שרק חיכה לסיום דרכו של חברו הטוב, יוסי אבוקסיס, בהפועל ב”ש.
כשאבוקסיס מונה, מודה שגם אני הייתי בין אלה שחשבו ש”הינה, הם יצאו מזה”, “עם אבוקסיס הם לא ירדו”, “אבוקסיס נולד לקרבות האלה”. האמנם – רבים שוכחים או אולי מתעלמים מהעובדה הזו, אבל כשאבוקסיס הגיע, בני יהודה עדיין הייתה תלויה בעצמה. היא אמנם הייתה מתחת לקו האדום, אך עם משחקים חסרים והפרש סביר לחלוטין שניתן היה למחוק, ובטח שלא להגיע למצב שאנחנו רואים כיום.
יוסי אבוקסיס (אורן בן חקון)וכאן בדיוק נכנס החלק של אבוקסיס בצוותא עם חברו הטוב. בזמן שקבוצות כמו חדרה, סכנין והפועל ת”א התחזקו בינואר במקומות הנכונים והשתפרו פלאים, המאמן והבעלים החתימו מכל הבא ליד – ג’ורג’ פוצ’יבה ששוחרר מכפר סבא, פאטוס בצ’יראי שנשלף מן הבוידם אחרי שלא שיחק זמן רב בפולין והיה רחוק משיאו ועוד שחקנים שפשוט לא שידרגו את הקבוצה, אפילו לקחו אותה אחורה. כשמוסיפים לזה את ההפסדים שהמשיכו ובאו ואת חוסר האמונה של השחקנים בעצמם, מקבלים קבוצה שפשוט לא מסוגלת וגם לא ראויה לעונה נוספת בליגת העל.
ולמרות הירידה, לא הכל שחור. הפועל ב”ש, הפועל חיפה, מכבי פ”ת, אשדוד, הפועל ת”א ומועדונים אחרים ולא פחות גדולים וחשובים מבני יהודה כבר מצאו את עצמם בעבר בליגה השנייה. כל הקבוצות הללו, בדגש על מכבי פ”ת שהיא הדוגמה הטרייה ביותר, ידעו להרים את עצמן מההריסות, יש שיגידו “לעשות מהלימון לימונדה”. יותר שחקנים צעירים, צבירת ביטחון והחזרת תחושת הניצחון, אלו דברים שכ”כ חסרים לבני יהודה הזו, שנראית כמו קבוצה שהפסיקה להאמין בעצמה מזמן. עונה אחת בלאומית, עם ניצחונות כמעט מדי שבוע, יחזירו לאבוקסיס, במידה ויישאר כפי שהבטיח, את חדוות האימון שמעט נעלמה. תראו את גיא לוזון, שהצליח לשקם קריירה שנראתה בקרשים, וכיום חזר להיחשב בעיניי רבים למאמן לגיטימי ואף מוביל בליגת העל.
נכון, אין תחושה רעה מירידת ליגה, אבל אני משוכנע שכפי שנראית הליגה הלאומית בשנים האחרונות, בני יהודה צריכה להיות קרובה להבטחת ההעפלה בחזרה לליגת העל הרבה לפני שניכנס לחודש מאי. הליגה הלאומית קטנה על בני יהודה, תקציבית, מקצועית, היסטורית, מכל הבחינות. ההיסטוריה כבר הוכיחה בעבר שמועדונים בסדר גודל של הזהובים, ידעו לחזור טובים וחזקים יותר אחרי שנת חישול והסקת מסקנות בליגה השנייה. למרות הטעויות, ולמרות האמירות המקוממות אחרי ה-2:3 לחדרה שהפיל את הפור (“השחקנים אשמים בירידה”), שנבעו כנראה בעיקר מכעס ותסכול, אני משוכנע שאברמוב הבין שטעה וכשל העונה, כדי להוביל את המועדון המפואר מהשכונה לעתיד לו הוא ראוי.
הכתוב הינו טור דעה
שחקני בני יהודה שבורים (אורן בן חקון)