זה היה מתיש, ארוך, קשה ומייגע, אך בסופו של קיבלנו בחזרה את הדבר שאליו חיכינו יותר מכל דבר אחר – הכדורגל שלנו. אחרי שעות בחדרי הישיבות ומו”מ קדחתני מול כל הגורמים הבכירים, מקבלי ההחלטות בענף הפופולרי ביותר במדינה הצליחו לגרום לנו לתחושה שחווינו ככל הנראה לראשונה מזה הרבה זמן – יש על מי לסמוך.
נכון, המועד למשחקים עם קהל עוד נראה רחוק והקבוצות רק מתחילות להתרגל למציאות הכלכלית החדשה והקשה מאי פעם, אך את כל אלה ניתן יהיה לשים בצד לפחות מ-30 במאי, אז נשוב לשמוע את רעשה של הרשת הזזה וצליל הכדור שפוגש את פנים כף הנעל.
למען האמת, לא האמנתי שהכדורגל הישראלי ישוב עוד השנה. העדפתי להיות פסימי ולא לצפות ולהתאכזב. עד לדקה ה-90, כל הסימנים הראו שסיום עונת 2019/20 ממש לא נמצא בראש מעיינם של בכירי הממשלה ומשרד הבריאות, כשהאחרונים הקשו פעם אחר פעם בהצעות מתווים לא הגיוניים בזה אחר זה. בסופו של דבר, בשקט בשקט, היו מי שנלחמו בשבילנו, בראשם יו”ר המנהלת ארז כלפון, שדרג להדגיש ולהבהיר בכל הזדמנות שניתנה לו שההכרעות ייקבעו אך ורק על כר הדשא ולא בחדרי הישיבות. הבטיח וגם קיים.
ארז כלפון.יש על מי לסמוך (איציק בלניצקי)מילה טובה מגיעה בין השאר גם לשחקני ליגת העל. מדי יום אנחנו נוטים לבקר אותם לחומרה, נכנסים לחשבון הבנק שלהם ותוהים האם הם מצדיקים את הסכומים אותם הם מרוויחים אך הפעם, גם הם נרתמו בצורה מעוררת השראה והביעו את הסכמתם כמעט לכל מתווה שהוצע, גם להזוי ביותר, העיקר לחזור לשחק ולהסב הנאה או כל רגש כזה או אחר בראש ובראשונה לאוהדים, שכבר לא יכולים לחכות לרגע בו קבוצתם תעלה על כר הדשא אחרי כל כך הרבה זמן.
ישראל אמנם לא אומת כדורגל אך עם זאת, היא מדינה שחיה ונושמת כדורגל, למרות כל מה שנטו לחשוב בשבועות האחרונים, בהם לא נראה היה שנוכל לראות אפילו משחק בטלוויזיה בזמן הקרוב. גם הלחץ התקשורתי עשה את שלו בסופו של דבר ובכל סקר ניתן היה לראות רוב מובהק לאוהדים שלא מבינים מדוע וכיצד 22 ספורטאים בגילאים 18-35 מסכנים את עצמם ואת הציבור במשחק של 90 דקות, ללא קהל ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו רואים את אחוז התחלואה במדינה יורד בצורה מתמדת ומצביע על בלימת המגיפה.
שחקני מכבי ת"א עם צלחת האליפות (רדאד ג'בארה)בשורה התחתונה – העובדה שהכדורגל חזר לפני אתרי תרבות ובילוי רבים מלמדת שבניגוד למה שלא מעט חושבים, גם כאן, הוא הרבה יותר מרק ספורט או תחביב, אלא חלקת האלוהים הפרטית של מיליוני אנשים וחזרתו מהווה איתות משמעותי של חזרה לסוג של שגרה נורמלית בין כל הטירוף המוחלט הזה.
אז נכון, הוא כנראה לא יעזור באופן “חיוני” לאותו עצמאי שאיבד את העסק שלו או לאותו מובטל שאיבד את עבודתו, אך חזרתו תגרום ללא כל צל של ספק להעלאת המורל בקרב ה”אזרח הפשוט”, באסקפיזם הכי טהור שיש, בבריחה מהמציאות הלא פשוטה לפחות למשך 90 דקות ולפחות לעוד משהו אחד, קטן ויקר לצפות לו בכל יום בבוקר – המשחק המרכזי של הערב.
הכתוב הוא טור דעה