בית"ר ירושלים ומכבי חיפה סיפקו לנו 45 דקות נהדרות של כדורגל. הקהל הגיע לטדי וסיפק אווירה חמה, השחקנים לא נותרו אדישים, התעלו על עצמם וכבשו שערים נהדרים, ואוהדי הכדורגל ציפו למחצית שנייה מותחת. חגיגה של כדורגל? לא אם תשאלו את אלי חכמון.
לא פשוט להיות שופט. קבלת החלטות מהירה תוך כדי מאמץ גופני, לחץ מהקבוצות ומהתקשורת ובעיקר - הניסיון להיות קרוב לאירועים שקורים ללא הפסקה ובמקביל.
 |
| אלי חכמון מוציא לנטע לביא כרטיס אדום. תגובה מוגזמת (איתי כהן) |
|
| |
אבל בכל זאת, חכמון החליט לשחק אותה פיירלואיג'י קולינה ולהרחיק את נטע לביא בהחלטה פשוט שגויה. בניגוד לשער השלישי של בית"ר, בו גם אחרי הילוכים חוזרים קשה לקבוע האם היה נבדל (וגם אם היה, תנסו אתם להבחין בסנטימטרים בודדים בזמן אמת), הקשר הצעיר של הירוקים לא ראה את קלאודמיר פריירה, הרים את הרגל ופגע בו. צהוב במקסימום.
כשאין כוונה מצד מבצע העבירה, אין סיבה להגזים בתגובה. אולי לפעמים השחקנים אוהבים לעשות הצגות, אבל כדורגל הוא ספורט אגרסיבי וחכמון, על כל ניסיונו צריך להפנים זאת. אם איגוד השופטים או חכמון עצמו יעמדו מאחורי ההחלטה גם לאחר צפייה חוזרת - אנחנו בבעיה. ועוד דבר, בעולם בו מחליטים להרחיק שחקנים על סמך מצלמות הטלוויזיה, ראוי גם לזכות אותם.
 |
| שחקני בית"ר ירושלים חוגגים. אליפות בעונה הבאה? (אורן בן חקון) |
|
| |
בצד המקצועי, אם לסטר יכולה לרוץ לאליפות באחת הליגות הטובות בעולם, בית"ר מסוגלת לזכות באליפות בישראל בעונה הבאה. לא מדובר בפנטזיה. הקבוצה מהבירה מוכיחה בכל שבוע מחדש שהיא עשויה מחומרים מיוחדים, גם אם התקציב לא גבוה כמו זה של מכבי תל אביב והפועל באר שבע. המתכון של הצהובים-שחורים מנצח - בעלים שיודע לעשות רכש, מאמן צנוע בעל תכנית משחק שמחה, הגנה חזקה ויציבה, קישור אגרסיבי ויצירתי, חלוצים קילרים ליד השער וכמובן הקהל שגורם לקבוצה להיות פייבוריטית בכל משחק ביתי.
הכתוב הינו טור דעה