התאריך הוא ה-29 ביוני, שנת 2008. גמר היורו, ספרד מול גרמניה. הנבחרת הגרמנית עטורת הפרסים, שזכתה בשלושה מונדיאלים ועוד שלוש אליפויות אירופה, פגשה את ה"לה רוחה", עם תואר אירופי אחד בלבד, 44 שנים קודם לכן.
"אל ניניו" טורס, אז בן 24, אחרי עונה מופלאה בליברפול שכללה 33 שערים, כבש את השער היחיד באותו גמר באופן סמלי, בדקה ה-33, והביא לספרד זכייה שנייה אי פעם בטורניר היוקרתי. מה שטורס לא ידע, זה שהוא נתן את האות לפתיחתה של תקופה מופלאה, שהסתיימה היום.
 |
| בוסקטס מתוסכל. נגמר דור הזהב (רויטרס) |
|
| |
צ'ילה המרגשת גברה על הספרדים במשחק קובע, משהו שלא התרגלנו לראות בשנים האחרונות. אבל מי שצפה במשחקים שקדמו לטורניר, היה יכול לזהות שזהו, כמה שקשה להודות בזה, דור הזהב, שהביא זכייה בשלושה טורנירים רצופים (יורו, מונדיאל, יורו) סגר תקופה.
איש לא ציפה שספרד תסיים את דרכה כבר בשלב הבתים, אבל במונדיאל כמו במונדיאל, תמיד יש הפתעות. ה-1:5 של הולנד על הספרדים היה רק האפרטיף לעתיד לבוא. המשחק מול צ'ילה כבר היה שירת הברבור של נבחרת ספרד בסגל הנוכחי.
 |
| אימפריה באדום (GettyImages) |
|
| |
אינייסטה הוא אחד השחקנים הגדולים אי פעם, אך למרות מספר כדורים גדולים (כהרגלו) היו גם מספר איבודים שהעידו על כך שגם אנדרס הוא כבר לא אותו קשר שהיה. צ'אבי הוא כבר לא אותו צ'אבי, קוסטה הוא בכלל לא ספרדי, קסיאס בשער אחרי שהוא לא משחק באופן סדיר במשך שנתיים, ואל ניניו, כבר לא ניניו.
אהבתי לראות את ספרד. יום אחד כשהילד שלי יכין בסלון שיעורים בהיסטוריה, אספר לו איך ספרד פלשה אז לגרמניה, איך אינייסטה כבש את השער ההוא בהארכה, ואיך האימפריה האדומה פירקה 0:4 את איטליה בגמר של 2012. אך כמו כל סיפור על הגמוניה של אימפריה אחת, בסוף אספר לו גם את הסיפור על נפילתה, שלא תגרע במאומה מהנבחרת הטובה ביותר שהייתה אי פעם.