הגרלת הבתים של ליגת האלופות העונה פשוט עשתה עוול עם אוהדי הכדורגל. בבית 1 זכינו לראות 0:0, בין מנצ'סטר יונייטד לריאל סוסיאדד ובין באיירן לברקוזן לשחטאר דונייצק. ביכולת הנוכחית של השדים האדומים, ספק אם הם היו מצליחים לשמור על המקום הראשון בכל בית אחר. שאר הקבוצות בבית הזה? לא מתאימות.
בבית 6 משחקות קבוצות כמו דורטמונד, נאפולי וארסנל. שלושתן ראויות להעפיל לשמינית הגמר וחבל שההגרלה לא זימנה להן מקומות בבתים הקלים והמתאימים יותר, הרי ברור שהמפסידים היחידים כאן הם אוהדי הכדורגל שעשויים לצפות במשחק של זניט סנט. פטרסבורג בשלב הבא במקום במשחק של יובנטוס.
הנקודה המשמעותית ביותר בעייני, היא חוסר העניין שנוצר במשחקים של בארסה. היום נראה לנו הגיוני לחלוטין שקבוצות כמו פאריס סן-ז'רמן, באיירן מינכן, אתלטיקו מדריד, מנצ'סטר סיטי ודורטמונד, מרתקות יותר מאלופת ספרד, אך השינוי הזה הגיע רק בתקופה הנוכחית. בשנים האחרונות לא היה ספק שכשרואים אלופות - רואים בארסה.
|
טבס. נראה את זניט סנט. פטרסבורג בשמינית במקומו? (רויטרס) |
|
|
וזה חבל, כי כששחקן כמו ניימאר מגיע לקבוצה כזו העונה, היא צריכה לנסוק לשחקים. הייתכן כי מכל שחקני ההרכב (שחלקם העיקרי לא נטש את הקבוצה בשנים האחרונות), מי שעשה את ההבדל הוא לא אחר מאשר פפ גווארדיולה? הרי חוסר העניין בקבוצה החל עם עזיבתו, בדיוק כמו העניין הרב שיצרה באיירן עם הצטרופותו למועדון הבווארי.
ואם נתייחס רגע לקרב הענקים המאוס בין מסי לרונאלדו, הרי שבנקודת הזמן הנוכחית יש לפורטוגלי יתרון משמעותי, ולא, זה לא קצב הבקעת השערים המדהים של CR7 שעושה את השינוי, הוא פשוט עדיין מפתיע, סוחף ומרתק. הפרעוש? אין מה לעשות, נזכור את מסי בשיא ימיו עם החמישייה ב-1:7 נגד באיירן לברקוזן בשמינית הגמר של 2011/12, מאז הוא עדיין טוב, עדיין מבשל, עדיין כובש, אך אין חדש תחת השמש.
וזה לא שמסי לא ביכולת פנטסטית כבעבר, הוא כן, העובדה שהוא הבקיע צמד במשחק בינוני (הכל יחסי) כמו כל העונה שלו, מוכיחה זאת. הנקודה היא שאין דרך יפה לומר זאת, אבל מסי פשוט לא מעניין יותר. רונאלדו? אז נכון, הוא שובר שיאים, אבל בראש ובראשונה מדובר בדמות.
|
רונאלדו. לטוב ולרע, מדובר בדמות מרתקת (רויטרס) |
|
|
דמות שלפעמים עצבנית, לפעמים מחייכת, לפעמים מצליחה, לפעמים מאשימה את כל העולם חוץ מאת עצמה, לפעמים שחצנית, בקיצור - דמות אנושית וצבעונית, דמות עם חולשות, דמות שאפשר להזדהות איתה בעיקר בזכות הצבע שהיא מביאה איתה. את רונאלדו או ששונאים או שאוהבים, אל מסי אפשר להישאר אדישים.
אגב, אני הייתי בקאמפ-נואו באותו 1:7 אגדי, הייתי חלק ממסע הנהירה של כל העולם לברצלונה, גם אני, כמו כולם, הגעתי לצפות בקבוצה אימתנית בידיעה שאספר לנכדים שלי על המשחק הזה (אם אזכור משהו עד אז), ובידיעה שספק אם אזכה לראות בארסה כזו בעתיד. לצערי הרב, בינתיים צדקתי.
הכתוב הינו טור דעה