אני לא מאמין שזה הדרבי האחרון בקריית אליעזר. אתגעגע לקריית אליעזר, האצטדיון הזה ייחסר לי. אני עצוב.
אני 'מת' על האצטדיון הזה, תמיד הייתי טוב בו. בעיקר אהבתי לשחק על השטח ליד במת הכבוד. אומנם האווירה בו לא כמו בבלומפילד, אבל הייתה אווירה טובה תמיד והדשא היה כמו פלטה של שולחן סנוקר.
השנים הכי יפות שלי בכדורגל היו בקריית אליעזר, אליפות עם הפועל חיפה, שנים יפות מאוד עם מכבי חיפה. חבל לי שליגת האלופות לא הייתה בקריית אליעזר, אני חושב שבמגרש הזה היינו מנצחים 0:5 את מנצ'סטר יונייטד.
|
ג´ובאני רוסו מול דייגו פורלאן |
|
|
אני לא כל כך בטוח שמעבר לאצטדיון חדש בן 30 אלף מקומות הוא טוב. לא הייתי בונה אצטדיון כזה גדול, מה יקרה שיבואו 5,000-7,000 אוהדים בלבד, איך תהיה אז האווירה, ההרגשה?
אהבתי את חדר ההלבשה של מכבי חיפה באצטדיון, יש שם חדר ענק שאפשר היה לשחק בו שש-בש לפני המשחקים בשקט, בלי לחץ, להעביר את הזמן.
זכורים לי במיוחד שני משחקי דרבי: הראשון שלי במדי הפועל ב-1997, הובלנו כבר 0:4 בסוף זה הסתיים ב-2:4. הבקעתי גול ובישלתי גול נוסף. רובי שפירא ז"ל היה מבסוט, אלי גוטמן היה באטרף. חשבתי שזה עוד ניצחון, לא ידעתי כמה זה היה חשוב להפועל. רק לאחר המשחק הבנתי את המשמעות מבחינתם לנצח בדרבי.
|
ג´ובני רוסו בהפועל חיפה (רויטרס) |
|
|
הדרבי השני, זהו הדרבי של ישראל כהן. כמה עבירות בושידו הוא עשה עליי, כמה הוא רצה כנראה שיהיה פנדל. למרות שניצחנו 1:2, הייתי עצוב מאד מהניצחון הזה, לא אהבתי ניצחון כזה.