בדרך למטה

לפני פחות מחודש החלה נבחרת ישראל קמפיין חדש, מוקדמות מונדיאל 2014. ההגרלה שנבחרתו של אלי גוטמן קיבלה לא היתה קלה - רוסיה ופורטוגל פייבוריטיות ברורות - אבל אף אחד לא חשב שמהדקה בה ייפתח הקמפיין, ההתרסקות תהיה מהירה כל-כך.

התיקו המאכזב באזרבייג'אן היה ההקדמה לתבוסה המביכה של הנבחרת בבית מול רוסיה. 4:0 בבית זו לא תוצאה שצריכה להגיע גם מול ברזיל או ספרד ובטח שלא מול הרוסים. אלה לא הבדלי הרמות והאשמה, כמו שהיא של השחקנים, היא גם של המאמן.

אבל הרבה יותר קל להפיל אותה על השחקנים. אם גוטמן לא הביא שום "דרך" לנבחרת, אז הנה שולפים דרך מהשרוול: "ליגיונרים שלא משחקים, לא מוזמנים". זה נשמע כמו דרך, נשמע כמו משהו שאפשר לעמוד מאחוריו, להיאחז בו, אולי להתחבא מאחוריו, כשאתה מחליט לא לזמן, נגיד, את יוסי בניון.

יוסי בניון הוא רק השחקן הישראלי הכי טוב בדור הנוכחי, רק זה שהגיע הכי רחוק, רק הכי מקצוען. כל-כך רחוק מכל השאר. לא עוד בלגיונר, לא עוד אחד שיצא לעוד קבוצה ששמענו את השם שלה רק כשהוא הצטרף אליה. אחד שהיה בספרד ובאנגליה ועבר בקבוצות צנועות כמו ליברפול, צ'לסי וארסנל.

בניון חוגג בארסנל. כמה שחקנים שגוטמן יזמן לבשו מדים כאלה? (GettyImages)

רק בשנה שעברה בניון היה מבוקש על-ידי ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל. כמה שחקנים שאלי גוטמן יכול לזמן היום יכולים להגיד את זה? גם ונגר לא נתן לו לשחק בתחילת תקופתו בארסנל, אבל בהמשך הוא שיחק. בסוף העונה, כשוונגר היה צריך אותו, הוא פתח בשישה משבעה משחקי הליגה האחרונים של התותחנים, כבש שלושה שערים באותה תקופה והיה מהגורמים המשמעותיים בסיום העונה שהוביל את ארסנל למקום השלישי ולליגת האלופות, בלי מוקדמות.

ועכשיו הוא בווסטהאם, כי סאם אלרדייס רצה אותו. אז נכון, בינתיים הוא לא רואה יותר מדי מגרש, אבל הוא מתאמן עם הקבוצה, הוא עוד יקבל את ההזדמנות גם מביג סאם. לפני ארבעה חודשים הוא פתח בשישה משחקים במדי ארסנל. הרי הוא לא הזדקן בארבע שנים בארבע החודשים האחרונים.

זה לא מספיק טוב לנבחרת ישראל ול"דרך" החדשה של גוטמן. גוטמן מזמן שחקנים שכן משחקים - אם מסתכלים על התפקיד של בניון אנחנו מדברים על מאור מליקסון, חן עזרא, גילי ורמוט, הקשרים הקדמיים של הנבחרת. אולי גם נאתכו.

חן עזרא (וגולסה) עם הפניםבאדמה. עדיף על בניון? (עמית מצפה)

מליקסון אכן משחק, בוויסלה קראקוב. קבוצה שלפני שנתיים לקחה (הרבה בזכותו) אליפות בפולין ועכשיו נמצאת במקום ה-13 מ-16 קבוצות. גם מליקסון לא מצליח להרים אותה. חן עזרא משחק גם הוא, במכבי חיפה. כולנו יודעים איך הקבוצה שלו נראית, וזה לא שהוא יוצא דופן. גם ורמוט משחק מאז שהוא חזר להפועל תל-אביב, ואין אוהד אחד של האדומים שיגיד שהקשר מראה את מה שזוכרים ממנו בינתיים. נאתכו אכן משחק וגם מציג יכולת טובה בליגה ברמה גבוהה יותר מהישראלית (או הפולנית) - הליגה הרוסית. אבל הוא לא משחק בדיוק באותו תפקיד.

רפאלוב גם ככה פצוע ולא נמצא בסגל, שזה מכה בפני עצמה, גם כיאל לא כשיר ולא יהיה במרכז הקישור, אבל גוטמן חושב שיש לו את הפריבילגיה לא לזמן את בניון. שחקן שיכול לשנות משחק בנגיעה, שחקן שגם אם הוא לא כשיר ל-90 דקות, יכול לתת 30 דקות יותר איכותיות מכל שחקן אחר בנבחרת.

ומי כן זומן לנבחרת? אביחי ידין, שעד לפני שבועיים אפילו לא התאמן באופן סדיר, אבל הוא כן עונה לקריטריונים של "משחק", שכן הוא לובש ירוק מזה שבועיים שלמים. יובל שפונגין, שלא תמיד נמצא בהרכב של אומוניה ניקוסיה הגדולה. גל שיש שמשחק באימפריה מבוורן (ולא היה לו מקום אפילו בהרכב של הפועל ת"א), יואב זיו שמשחק, גם אם אף אחד לא מבין למה. שמעון אבוחצירא, שמשחק ועושה הרבה יותר נזק מתועלת, בקרית שמונה. אבל הם משחקים, ולכן הם חלק מה"דרך" של גוטמן.

גוטמן עם בניון ומליקסון ברקע. בדרך לכישלון קולוסאלי (חגי ניזרי)

בניון לא חלק מהדרך. גם לא טל בן חיים. אם לגבי הבלם עוד אפשר להבין, שכן הוא גם לא מתאמן עם קבוצה שהוא חלק ממנה, לא שואף להיות בסגל מסוים, אצל בניון זה לא תקף. הוא נמצא במסגרת תחרותית, הוא מתאמן ברמות הגבוהות ביותר, הוא מוכשר, הוא מנהיג, הוא קפטן הנבחרת. מגיע לו יותר מזה.

אחרי ה-4:0 לרוסיה נראה היה שיותר נמוך מזה אי אפשר לרדת. אבל הנה, הצלחנו לרדת. לא לזמן את בניון אפילו לסגל זה עוד ירידה ברמה, מראה שגם כבוד לקפטן אין לנו, ב"דרך"-ארץ אנחנו לא חזקים. וממש מעבר לפינה נמצאים המשחקים מול לוקסמבורג. האם אנחנו ב"דרך" לעוד מפלה? ואם כן, איזו דרך חדשה נשלוף מהשרוול?

הכתוב הינו טור דעה