נתחיל מכך שזה היה ברור. מכבי תל אביב לא תשחק נגד אף קבוצה בליגה באותה חופשיות כפי שהיא שיחקה במחזור הפתיחה מול מכבי חיפה. אף מאמן לא יגיע באותה גישת משחק "פתוחה" כפי שהציג ראובן עטר. להפך, מה שדרש מחניכיו טל בנין, זה בדיוק מה שאוסקר גארסיה ושחקניו יצטרכו לעבור כמעט בכל מחזור.
מכבי נתניה הגיעה עם גישה הגנתית, עם "בונקר" ישן וטוב ולאט לאט, כשהתחילה לזהות את התסכול בצד הכחול, החלה לצאת קדימה. מראה, כאילו, שהיא באה לשחק ולא להפריע.
אבל המצב היה הפוך ולצערו, וגם לרעתו של אוסקר, זה עבד. מכבי שלו פשוט לא הצליחה לפצח את ההגנה הנתנייתית, מרכז השדה לא היה מספיק מעורב ואת הנגיעה הראשונה של גל אלברמן בכדור ראינו בערך בדקה ה-25.
גם המאמן הספרדי לא עזר כל-כך והבחירה התמוהה שלו לפתוח עם שרן ייני כמגן ימני פגעה מאוד במשחק. ייני הוא לא מגן ימני. ההגדרה שלו היא ה"כלבויניק" המושלם, אך זה לא המצב, בטח לא אחרי שראינו את עומר ורד משחק נהדר נגד חיפה.
 |
| עטר אחרי השער. לא בונים על הברקות (משה חרמון) |
|
| |
השער של אלירן עטר היה בדיוק הערך המוסף שיש לקבוצה עם סגל שכזה, ששחקני ההתקפה שלו יכולים לייצר מכל חצי הזדמנות שער, אך מול קבוצות טובות יותר או כאלו שיעיזו יותר, מכבי תהיה בבעיה אם לא תשנה את הגישה שלה.
מה שעבד מול מכבי חיפה לא יעבוד מול הבונקרים שיציבו מאמני ליגת העל ואוסקר קיבל הפעם שיעור חשוב מאוד, כזה שקודמיו לא השכילו ללמוד ממנו, כזה שיכול או להוציא אותו גדול אם ימצא את הדרך של מכבי לשחק נגד קבוצות שסוגרות, או יפיל אותו בשלב מוקדם מדי.
הכתוב הינו טור דעה