מצדיע לזאבי, גדול הספורטאים

בשבוע האחרון שמרתי עם אריק זאבי על קשר. ניסיתי להבין ממנו וגם מהתקשורת מה התחושות שלו רגע לפני שהוא מתחיל במסע לעבר המדליה. האמת? ההרגשה הייתה טובה, הרגשה שהוא מסוגל לעשות זאת.

לפני הקרב של אריק, עלה על המזרן ההולנדי החזק, עליו חשבנו כבר כיריב פוטנציאלי ברבע הגמר. הוא פגש ג'ודוקא מאיי סיישל, עלייה מעולם לא שמעתי בכלל. ההולנדי הרשה לעצמו לגשש מעט כי לא היה סיכוי שיריבו יפיל אותו. אחרי שלוש דקות של גישושים, כשההולנדי החליט שנמאס לו, הוא הפיל אותו באיפון.

אצלנו הכל בדרך הקשה. אריק קיבל יריב גרמני ולא הייתה לו את הפרווילגיה לגשש, הוא היה חייב להתחיל הכי חזק שאפשר. למי שלא זוכר, הג'ודוקא שלנו כבר הפסיד לגרמני בבריח על הקרקע והוא ידע שאסור לו להגיע למצב הזה שוב.

ואז הגיע הרגע. אריק עלה על המזרן. ניסיתי לראות באיזה מצב הוא והייתה תחושה שהוא מרוכז, אך מעט רגוע מדי. הרוגע כנראה נבע מהלחץ המטורף שהוא נקלע אליו. סערת הרגשות רגע לפני שמתחיל קרב היא עצומה ואריק הרגיע את עצמו.

אריק זאבי דרוך לפני הקרב (לירון לוי)

כבר מהפתיחה היה נראה שמשהו לא טוב קורה. אריק ניסה לתקוף ראשון בצורה מאוד איטית ומסורבלת כתוצאה מקיבעון שרירים ופתאום הוא כבר על הקרקע. בלק-אאוט. הגרמני ניצל את המצב.

איפון. הוא הפסיד בבריח. באותה שנייה הרגשתי כאילו אני נמצא על המזרן, כאילו היד שלי נעולה בבריח. הכאב היה גם גופני וגם נפשי. קשה לי לתאר לכם במילים כמה כואב לי בשבילו.

תחשבו לרגע מה הגבר הזה עבר בדרך לכאן, כמה קשיים, עבודה קשה, דם, זיעה, בכי, שלו, של ילדיו ושל אשתו. כמה נורא. אני חושב שאת שלו הוא עשה כשהפך לאלוף אירופה הכי מבוגר בהיסטוריה של הג'ודו.

הוא הגיע לאולימפיאדה כגדול ספורטאי ישראל והוא חייב גם לצאת משם כך למרות ההפסד הכואב. בואו נשפוט אותו על פי הקריירה המפוארת, אחת הארוכות והמוצלחות של ספורטאינו. כמה תארים, כמה פעמים התרגשנו בשבילו כשעמד על הפודיום עטוף בחבישות מפציעות וברקע התנגן ההמנון הלאומי?

אריק זאבי. יוצא כגדול הספורטאים למרות ההפסד הכואב (לירון לוי)

הוא היה הספורטאי של מדינה והוא יישאר הספורטאי של המדינה. תמונתו תלויה אצל הרבה בני נוער בארץ על הקיר. למה? פשוט מאוד, הוא מהווה להם דמות לחיקוי. כזה הוא אריק.

אתמול כתבתי לו שכולם מצפים ממנו ואוהבים אותו. אמרתי לו שהוא כבר הוכיח לכולם מי זה אריק זאבי, מאיזה חומר הוא קורץ ואיך אמור להיראות אלוף אמיתי. אמרתי לו שלא חשוב מה תהיה תוצאה, תמיד נעריך את התרומה שלו לספורט הישראלי.

אני מצדיע היום לאחד הספורטאים הגדולים בתולדות הספורט הישראלי. אין לנו עוד אריק שכזה.