אבי לוזון הוא מלך ללא ממלכה

אני לגמרי מפרגן לאבי לוזון (ממש לא) ובכלל לא מקנא (בטח שכן). איך הוא תופס לו את המקומות הכי טובים ביציע, את המשחקים הכי נחשבים ביורו או במונדיאל. איך הוא נמצא שם תמיד במקום הנכון, מחייך ומצטלם, מסתחבק ומתלוצץ עם שועי העולם ונסיכי הכדורגל.

רגע אחד הוא לוחש משהו על אוזנו של דרוגבה ורגע אחר הוא מוחא כפיים למרגלותיה של הנסיכה הספרדית. איפה הוא ואיפה הכדורגל שלנו.

אבי לוזון והנסיכים מספרד. איפה הוא ואיפה הכדורגל שלנו (רויטרס)

אני מביט בלוזון שם באצטדיונים הנחשבים ובמשחקים הנחשבים ואומר לעצמי: אח, כמה חבל שהיחס בין מצבו של הכדורגל שלנו לבין מקומו של היו"ר של הכדורגל שלנו ביציע, יחס כל כך הפוך. איך זה יכול להיות שלוזון משתחל שם למקומות הכי טובים, אבל הכדורגל הישראלי שהוא אחראי לו הולך ומידרדר לתחתית המרתף, למקום שבו אין אפילו כרטיסי עמידה ביציע.

אני קורא שהוא חבר הוועד הפועל של אופ"א וגם חבר בוועדה הרפואית וגם יו"ר הוועדה למעמד השחקן, יו"ר הוועדה לרישוי מועדונים וממלא מקום של יו"ר ועדת השיווק. אני שואל את עצמי: האם פלאטיני שחתום על כל המינויים האלה יודע על לוזון משהו שאנחנו לא יודעים? אולי זה מה שפלאטיני עשה כשהחליט להעניק את אירוח משחקי היורו לפולין ולאוקראינה בגלל קשרים הדוקים מדי לכאורה עם אוליגרך אוקראיני אחד ששולט בהתאחדויות הכדורגל המזרח אירופאיות.

זה בסדר שיו"ר ההתאחדות נוסע למשחקים חשובים בחו"ל. הוא לא צריך להעניש את עצמו ולהישאר בארץ בה הנבחרת במקום ה-81, כשגם השחקנים הישראלים הבינוניים כבר לא סופרים את הליגה ומחפשים את מבוקשם בעולם. בית"ר ירושלים נמצאת בהקפאה, הפועל ת"א בפירוק והסיכוי שישראל תעבור את רוסיה ואת פורטוגל ותעלה למונדיאל שווה לסיכוי שדרוגבה, ההוא מהלחישה על האוזן, יצטרף לחוד של מכבי חיפה בעונה הבאה.

לוזון לוחש לדרוגבה. הסיכוי שישראל תעלה, כמו הסיכוי שיצטרף למכבי חיפה

לוזון לא אמור להסתגר. יש משהו בנהנתנות המוגזמת, בחוסר הפרופורציות בין חייו הטובים של היו"ר לחייו הרעים של הכדורגל שמוציא מן הדעת. מה יוצא לנו מזה שלוזון חבר בכל הוועדות ומקבל את המקומות הטובים ביציע? ולמה, אם הוא כזה מוכשר ומתחבב על ראשי אופ"א למרות שהוא מייצג ננסית כדורגל כמו ישראל, למה הוא לא מצליח לרתום מעט מהכישורים לשקם את המפעל הקורס שעליו הוא אחראי.

אנחנו נמשיך לצפות ביורו ולשאול למה אירלנד כן ואנחנו לא. למה צ'כיה כן ואנחנו לא. למה יוון כן ואנחנו לא. נשאר רק לדמיין את התמונה הבאה: האם לוזון יתחבק עם הקנצלרית מרקל או אולי יתכנן מהלכים עם ראש הממשלה הבריטי. ונמשיך כמובן לחלום על היום בו יו"ר ההתאחדות יושב ביציע, כשעל הדשא משחקים בכחול-לבן שחקנים ישראלים. עד אז, לוזון הוא מלך. לוזון הוא קינג. מלך ללא ממלכה.