המרענן של הקיץ

ראשית כל גילוי נאות. כותב שורות אלו עיקם לא פעם גבה נוכח המשפט 'כדורגל נשים'. מהממשחקים הבודדים שראיתי, הן בזירה הבינלאומית והן של נבחרת ישראל, לא התרשמתי מרמת המשחק, ולא מהאווירה במגרשים שהזכירה יותר אווירה של משחק ברידג' מאשר של משחק כדורגל. אבל אז הגיע המונדיאל הנוכחי וגרם לי לאכול את הכובע ועוד לבקש תוספת.

כי כמו כל ענף ספורט חדש ומתפתח, לכדורגל הנשים או יותר מדוייק לאליפות העולם לנשים, לקח זמן לגבש זהות, ולהביא קהל למגרשים.כי צריך לזכור שרק בשנת 1991 נערכה האליפות הראשונה בסין בו זכתה נבחרת ארה"ב שעם השנים ביססה את עצמה כמעצמה של הענף.

הופ סולו. זכתה בתואר שוערת הטורניר (רויטרס)

כאחד שבשבועות האחרונים קצה נפשו בביצת הכדורגל המקומית, חיפשתי שינוי ובעיקר לא לשמוע על חיית בר שמוזכרת מדי יום בהקשר של מועדון מפואר שפעם הילך אימים על הליגה המצחיקה שלנו והיום הוא פשוט מעורר רחמים, לא לשמוע על מלחמת גוג ומגוג של מצביא קנדי נגד משפחה בישראל, ולא על שחקני כדורגל שהולכים לשחק בבלגיה ובפולין ובתקשורת המקומית מתייחסים לכך כאילו הליגה האנגלית נפלה לידנו.

וכך מצאתי את עצמי עוקב אחרי משחקי מונדיאל הנשים השישי שנערך בגרמניה. וכן ברור שזה לא בר השוואה לכדורגל גברים. זה סגנון אחר, קצב אחר ולכל אלו שמשווים בין דריבל של מסי לבין בעיטה של אבי וואמבק (מנבחרת ארה"ב) עושים טעות. מסיבה פשוטה, שזה לא בר השוואה בדיוק מאותה סיבה שאי אפשר להשוות בין הליגה בכדורגל של ישראל לזו של אנגליה, ובין טניס גברים ונשים ועוד ענפי ספורט. אבל מי אמר שאם זה שונה זה לא טוב?.

נבחרת יפן זוכה בגביע היסטורי (GettyImages)

כי גם בטורניר הקופה אמריקה, לא ראינו עד כה רמה יותר מדי גבוהה בשעה שארגנטינה על שלל כוכביה מצליחה לנצח בארבעה משחקים רק את הנבחרת הקיקיונית של קוסטה ריקה.

הגמר עצמו סיפק כל מה שאפשר לבקש מגמר של מונדיאל. ארבעה שערים, כרטיס אדום ואין ספור מצבים ליד השערים של שתי הנבחרות, אך לבסוף בדו קרב הפנדלים הוכתרה אלופת העולם שאף אחד לא ציפה לה, יפן שהעיפה את הפיבורטית לזכיה גרמניה, רשמה הופעה ראשונה בגמר וגם גביע היסטורי. מה עוד אפשר לבקש?.

הכתוב הינו טור דעה