סיכומי הסיבוב הראשון של ליגת העל בעיצומם, וקשה להתנער מהתחושה שלפחות שלוש מארבעת הקבוצות הראשונות בטבלה, מרוצות ושמחות בחלקן.
מכבי חיפה התחילה עונה שהיא צועדת אל הלא נודע, ומבחינתה לסיים את הסיבוב במקום הראשון, עוד לפני החיזוק - זו הצלחה. מכבי תל אביב הרגישה מאז הדרבי שהדברים בורחים לה מהידיים, והידיעה שבהינתן הקיזוז היא במרחק נגיעה מהתואר - משאירה את כל הצהובים אופטימיים. על קריית שמונה בטח שאין מה לדבר ורק אנצל את ההזדמנות להחמיא שוב לקבוצה שמראה לנו למה ספורט הוא לפעמים כל כך יפה וכל כך נקי.
בלי ברים בנמל של תל אביב, בלי הרבה פרגון ומעקב מהתקשורת, השחקנים של רן בן שמעון נראים בכל משחק, בין אם הם מנצחים ובין אם מפסידים - שהם פשוט נהנים מהזכות שניתנה להם לשחק בליגת העל, דבר שבהחלט לא טריוויאלי בליגה שבה כל שחקן שהתחיל מהלך של שער הולך לחפש חוזה באירופה.
ונשארה האחרונה - הדאבליסטית הפועל תל אביב. לפני שמדברים מקצועית, חובה לציין הישג "מרשים" שרשמה הקבוצה השבוע. בין כל ההישגים והשיאים אליה הגיעה הפועל בשנה וחצי האחרונות, בשבוע האחרון נשבר השיא שספק אם קבוצה אחרת תצליח לשבור אותו. איני זוכר מתי בעלים של קבוצה אלופה באיזשהו מקום בעולם, כינה את קבוצתו בית שימוש, פחות מחצי שנה אחרי הזכייה בתואר.
מה לא נכתב על הבלגן ששורר בהפועל. "נאמר כבר הכול ואין לי מה להוסיף לזה". אז השבוע נפגשו שני הבעלים שוב. האמת, זו היתה כרוניקה של "הצלחה" ידועה מראש. את הכותרות שקראתי דקות אחרי תום פגישתם של טביב והראל, הייתי יכול לכתוב בעצמי עוד לפני שהשניים הניעו את הרכב לקראת פגישתם. הסכמה, שקט, לתת לקבוצה לעבוד ועוד שאר מילים יפות שכנראה יחזיקו מעמד עד נקודת החיכוך הבאה, או מקסימום לזו שאחריה.
|
טביב, קצרה והראל. "כרוניקה של הצלחה" (רועי גלדסטון) |
|
|
כמו שכתבתי פה בהזדמנויות שונות, אני דווקא מאמין בטביב והראל. אך כנראה שמדובר באמונה של כל אחד לחוד, ולא שניהם ביחד. שני פתרונות אפשריים בלבד יש למצב בהפועל: הישארות של אחד מהם כבעלים בודד, או הגעה של רוכש אמיד(לגולדהאר יש אח?) שיודה לשניים, ישלח אותם עם חבילת מזומנים יפה הביתה ויתפוס בעלות על הקבוצה.
בחודשים שנותרו עד סוף העונה, יצטרכו להוכיח גם טביב וגם הראל לקהל האוהדים האדום, שלא עדיפה למועדון האופציה השניה. למרות כל ההישגים הגדולים, השניים צריכים להרוויח מחדש את הלגיטימיות שלהם כבעלים בודד לקבוצה כמו הפועל. אז היו שווים כל הריבים?
מבחינה מקצועית, הפועל היא היחידה מרביעיית הצמרת שלא כל כך יודעת איך לאכול את המצב שלה כרגע. מצד אחד היא נגיעה מהפסגה, מצד שני, שלישי ורביעי- יותר מידי דברים לא דופקים השנה באדום.
מספיק לראות את רשימת נבחרי המחזור שפורסמה כאן, בכדי להתחיל להבין את הבעיות באדום. העובדה ששחקן העונה שעברה, גילי ורמוט, לא ברשימה- אומרת הכול. בן שהר- אולי הרכש הנוצץ ביותר בכל הליגה בעונת המלפפונים האחרונה, לא פורע שטרות בליגה. צמד שערים בליגה בסיבוב שלם- זו בהחלט לא התפוקה ממנו ציפו משהר. למעשה, נקודות האור המרכזיות של הפועל בסיבוב הזה (למעט אניימה כמובן) הם שחקנים שבכלל לא היו אמורים להיות בקבוצה: תמוז, טועמה, ואבוטבול(ואולי זה הזמן להחתים את השניים האחרונים לחוזה לכל החיים?)
|
אובטבול, תמוז וזהבי חוגגים בחיפה (עמית מצפה) |
|
|
הפועל מסתכלת על עצמה ויודעת שהיא מסוגלת להרבה יותר, אבל היא יודעת את זה כבר מהמחזור הראשון בו הפסידה להפועל חיפה. לכן- בסיבוב השני ובפלייאוף, זו שעתו של אלי גוטמן לקחת צעד קדימה. להצליח לרכז את כל השחקנים, שחלקם יהיו עם הראש כבר לעונה הבאה בתקווה לקבל חוזה באירופה, לאפס את הקבוצה סביב מטרת האליפות- היא קשה פי כמה מההישג של העונה שעברה. אם האליפות של העונה שעברה יוחסה בעיקר לשחקנים, אליפות העונה תהיה חתומה פי כמה על שמם של גוטמן ואבוקסיס.
ולגבי מי שעזב, רוצה לעזוב, עתיד לעזוב וחפץ לעזוב, "אמרו לו שהחולצה האדומה זו לא מציאה?" נראה לי שגם אריק אינשטיין הגדול כבר לא מאמין בשורה הזו. ותשאלו את השחקנים של קריית שמונה, הם יספרו לכם כמה הם נהנו לשחק העונה בבלומפילד מול קהל כזה.
נקודות למחשבה לפגרה:
1. האם מכבי ת"א תהיה אלופת הרכש גם בינואר?
2. טוקבקיסט מס' 27- זכית! ארוז את התיק, דודו דהאן סידר לך חוזה בבלגיה.
3. מתי באל ג'זירה יעשו כבר כתבה על הליגה בה משחקים גם ערפאת וגם מחמוד עבאס?
הכתוב הינו טור דעה