זהו הזמן, זה הרגע...

הקלישאה לפני משחקי תחתית בשלבים מתקדמים של העונה, מדברת על "משחק על 6 נקודות". ניצחון במשחק כזה נותן לך מצד אחד נקודות, ומצד שני "ניטרלת" את היריבה הקרובה מנקודות לפחות לשבוע אחד. הדרבי התל אביבי הגדול שישוחק בשבת הוא משחק בו הנקודות הן משניות לחלוטין, אך ניצחון במשחק כזה מנטרל את היריבה לא רק למשחק אחד, אלא אולי לעונה שלמה.

כבר הרבה זמן לא היה דרבי כזה. אני לא מדבר על האווירה, חטיפת הכרטיסים וכו'- כי כל אלו, יספרו לכם אוהדי שתי הקבוצות, קורים בכל דרבי גם אם הקבוצות לא נמצאות בשום מאבק. אך מצב בו נפגשות מכבי והפועל כאשר שתיהן מועמדות רציניות לזכייה בתואר, לא היה כבר שנים. הרגשה שהאליפות תישאר בתל אביב אך לא ברור עוד לאיזה צד תלך, מטריפה את כל הצדדים.

הדרבי הזה מגיע במחזור השישי כאשר כל קבוצה מביאה איתה את המטען השלילי שלה: במכבי זה העבר, בהפועל זה ההווה. כל קבוצה יודעת, שהפסד בדרבי הזה והמטען השלילי ייסחב גם לעתיד.

אולי זו פגרת הנבחרת, אולי זה החשש והמתח בכל הקבוצות, אך השקט היחסי שמגיע משתי הקבוצות בשבוע האחרון מראה עד כמה הן מבינות את גודל האירוע.

מכבי משחקת כבר כמו קבוצה גדולה. גם בחלומות הוורודים ביותר בקריית שלום, לא האמינו שם שהכול יתחבר כל כך מהר. למכבי יש עד כה הפסד אחד, למכבי חיפה. אז נכון, מכבי יכולה לקחת אליפות גם עם שני הפסדים לחיפה ושני הפסדים בדרבי, אולם הפסד נוסף לעוד קבוצה גדולה, יכול להפוך כבר למשבר מנטלי בהמשך הדרך לאליפות. בנוסף, הקהל של מכבי שהולך איתה באדיקות מתחילת השנה, מחכה עוד מעונת המלפפונים לפריעת החוב הכבד של קבוצתו ממשחקי הדרבי של השנים הקודמות. הפסד נוסף להפועל, ויחסי הקהל עם הקבוצה, יהיו קצת יותר שבריריים במהלך העונה.

אוהדי הפועל תל אביב. לתוצאת הדרבי יש משקל ביחס ההנהלה והקהל (יניב גונן)

בעוד בהפועל רוב השחקנים היו בסרט הזה בשנה שעברה לפחות, הנעלם הגדול במכבי הוא איך תראה הקבוצה הזו במבחן הדרבי הראשון (סלחו לי שגביע הטוטו לא נספר על ידי..). במכבי הכישרון בולט הרבה יותר מכל חלק אחר בקבוצה בשלב זה. אך בכישרון כמו בכישרון, הוא יכול להגיע ולהיעלם פתאום ברגע המכריע. אז האם גם על הבמה הכי גדולה בליגה שלנו יצליח להגיע הכישרון של מכבי, או שמול הצבא האדום הכישרון יעמוד דום? לנמני ולמזרחי התשובות לא בטוח שהם יידעו אותן לפני בעיטת הפתיחה.

בהפועל כנראה ניצלו את הפגרה, בשביל לנסות להבין איך הם הגיעו למצב הנוכחי מתחילת העונה. העלייה המרשימה של הפועל לליגת האלופות, הצליחה לטשטש את העובדה שהקבוצה של החודשיים האחרונים בהתרסקות. הנחמה היא שעדיף להתרסק בספטמבר שאתה עוד יכול לקום עד אפריל, מאשר שזה יקרה בינואר. הפועל קיבלה את הדרבי, כהזדמנות מופלאה לצעוק בקול גדול: "אנחנו האלופים, ואליפות צריך לקחת מאיתנו". בשביל לנצח את הדרבי הזה, היא צריכה לחזור ליסודות. והיסודות בהפועל מתחילים לטעמי בשני שחקנים: גילי ורמוט ושי אבוטבול.

ורמוט נראה מתחילת העונה כאילו העונה שעברה לא היתה. העונה שעברה, שהיתה קפיצת מדרגה לשחקן שתמיד נחשב מוכשר, אך גם תמיד נעלם מתי שהיה צריך אותו, כאילו נמחקה מראשו של ורמוט. במקום לנצל את התנופה, האמון מהמועדון והצוות המקצועי והאהבה האינסופית מהקהל, ורמוט נראה כאילו הוא בעיצומו של מחנה אימון גדול הנקרא ליגת העל. האחריות, הרעב לכדור, הרעב להצלחה לא נראים כפי שנראו בשנה שעברה. הרצח בעיניים שגידל המאסטרו ככל שהאליפות התקרבה, לא נראית היום. אחרי משחקי הנבחרת שלא הראו משהו שונה ביכולתו, יש לגילי הזדמנות לנצל את השבוע הקרוב למהפך. דרבי בשבת, שאלקה ביום רביעי. על שתי הבמות הכי גדולות שיש לכדורגלן ישראלי, זו ההזדמנות לפתח שוב את הרעב, ולקחת חזרה את המושכות להנהגת הפועל.

ורמוט. בעיצומו של מחנה אימון גדול הנקרא ליגת העל (שי לוי)

זהו הזמן, זה הרגע, הדרבי בפתח. המתח בשיאו. אדום או צהוב? גם הנביאים לא היו מסתכנים בניחוש...

והערה אחרונה שקשורה ולא קשורה: מכבי/הפועל/בית"ר/שמשון, יסכימו כל אוהדי הקבוצות שאת ביזיון שיטת מכירת הכרטיסים מישהו צריך להפסיק. הגיע הזמן בסוף שנת 2010 לאנשי שיווק רציניים בכל מועדון, ולשיטת מכירת מנויים וכרטיסים, שתכבד את הקהל שמשקיע ממיטב כספו בכל שנה.