מסיבת סיום לניצחונות בדרבי

התנהלות אוהדים בסיומו של כל משחק עמוס נחלקת לשניים, אלה שעוזבים לפני השריקה או מיד בסיומה ואלה שיושבים ומחכים שישתחרר "הפקק" בירידה מהיציע. איתרע מזלי ויצא לי להיות אחות קטנה למשפחה שיושבת וממתינה, לא אוהבים להידחף. התרגלתי. כמובן שאמש שום אוהד אדום לא זז, הם שמחים, הם שרים ואנחנו מביטים בקנאה. אתמול, גם גולדהאר נשאר איתנו ביציע, שלא כמו בפעם הקודמת בה ישב בשער 11 ויצא מיד עם שירקת הסיום כשהוא נישא תוך שירה רמה על גבי האוהדים אחרי התיקו הזכור לרעה. הפעם הוא נשאר. ושתק. מרים את ידו אל סנטרו כחושב, כמהרהר, כלא מבין מה השתבש לו.

איפשהו בשנים האחרונות הגלגל התהפך, זה אמנם לקח הרבה זמן לעכל, אבל אחרי שלושה, ארבעה וחמישה משחקי דרבי ללא ניצחון התחלנו להתרגל, הפכנו לאוהדי הפועל, ל"לוזרים", "המכביזם" הידוע הזה של להיות בטוחים בניצחון לפני כל דרבי כמעט ונעלם לגמרי, לא באנו מצפים - לא יצאנו מאוכזבים. איך לא למדנו את זה קודם מהאדומים? זאת שיטה נהדרת לשמור על מרחק מהדיכאון.

מיץ´ גולדהאר בשער 11. נשאר ושאל את עצמו: "מה השתבש?" (ליאור טימור)

ובכל זאת, לא קל לנו לקבל את זה פעם אחר פעם, קשה לנו עם העובדה שלנימני אין ניצחון דרבי באמתחתו, עצוב לנו לראות שהבעיה מגיעה עמוק מבפנים ולא קשורה בכמות הכסף שנשפך וברכש הנוצץ. אבל לאחר שפשפשתי עמוק וחיפשתי לשאוב עידוד מאיפה שרק ניתן מצאתי נחמה אחת משמעותית בדרבי הזה.

לא יודעת מי מכם שם לב לחגיגות האדומות בסיום המשחק. אך הן נשאו אופי קצת אחר. אופי של פרידה. דה סילבה ואניימה היו "מלכי הכיתה" על הדשא בתום המשחק, רוב הקפיצות והחגיגות של האדומים סבבו סביבם כאומרים: 'הדרבי הזה הוא מתנת פרידה'. מה שמביא אותי לצפייה אחת מתוקה: ינואר. או.. מתי יהיה כבר ינואר.

הצוות המקצועי יורד מאוכזב. לא מצפים - לא מתאכזבים (ליאור טימור)

הפועל תל אביב במתכונת הנוכחית, החזקה, המחוברת, המאומנת, האימתנית זו שלקחה דאבל לא תמשיך להיות אותה קבוצה, ניתן לשער (או אולי להתפלל) שזוהי שירת הברבור של הקבוצה הנהדרת הזאת. כן, נהדרת. קבוצה שלא נראתה כאן מאז שאני זוכרת את עצמי. איזה כיף שלכל דבר יש תאריך פקיעת תוקף ותאריך פקיעת התוקף של הפועל הזאת קרוב מתמיד.

נכון, אני מודה, לחכות שהפועל תתפרק כדי לנצח אותם הופך אותנו ל"לוזרים" ממש, אבל בואו נודה על האמת, מתי היו בהפועל אוסף רב כל כך של שחקנים כמו שכטר, ורמוט ודה סילבה? ומעל הכל, מתי היה בהפועל בפרט ובישראל בכלל שוער כמו אניימה?

אפשר להתנחם: ינואר ו-2011 מגיעים בקרוב מאוד (רועי גלדסטון)

עשור חדש לפנינו, 17-9 להפועל בדרבי הנוכחי. שאפו. באמת כל הכבוד. בינואר 2011 אני מתכוונת לאפס את המספר המשוגע הזה. מתחילים מחדש. מעניין כמה כרטיסים יקצה לנו המועדון האדום אחרי ינואר... יש לי הרגשה שנשוב לשער שמונה וכמה טרמפיסטים יפשטו את החולצה האדומה. אבל זו רק תחושה שלי.

הפועל תל אביב הגרסא הנוכחית. מזל שלכל דבר יש תאריך תפוגה (גיא בן זיו)

אז אירופה קוראת לדה סילבה ואניימה, גם לשכטר ו-ורמוט, אולי גם לחברים נוספים, אוהדי הנבחרת קוראים לגוטמן, ואני קוראת לנימני ומכבי - בבקשה עשו שזה יהיה הדרבי האחרון בו אנו מחכים לשחרור הפקק מהיציע תוך כדי התבוננות בשמחה של אחרים.