מקסימום הנאה לקהל

 תקנו אותי אם אני טועה, אבל בשנים האחרונות, כמו בכדורגל (בהיקף רחב יותר, כמובן), נבחרת הכדורסל ספגה מכה אנושה לפופולריות. נכון, בניגוד לזו מאצטדיון ר"ג היא מעולם לא זכתה ליותר מדי יחס מהתקשורת או מהקהל, אלא אם היא הגיעה להישגים משמעותיים, אבל עכשיו נדמה שמשהו השתנה.

אולי זה עומרי כספי והעובדה שסוף סוף יש לנו שחקן שם מעבר לים, אולי זה פשוט עומס הכישרון העצום שיש בסגל - בכל מקרה, מדובר בקיץ הכי מבטיח שהיה בענף כבר שנים.

ברור שהחולשות המסורתיות עדיין שם - אין מאסה מתחת לסל, יניב גרין ימשיך לשחוק את עצמו בהירואיות קיץ נוסף והחור שטפירו הותיר בעמדת הרכז (הטבעי) טרם מולא, אבל בניגוד ל-2009 יש מספיק סיבות לאופטימיות.

גרין מול הבריטים. עוד קיץ שהוא מקריב את גופו למען הדגל (שי לוי)

מעבר לכספי ולדומיננטיות הגדולה שמצפים ממנו להציג במוקדמות, יש לאריק שיבק הרבה כלים יעילים. ליאור אליהו הבשיל ולמרות ההגנה הרעועה עדיין יכול להעמיד ממוצעים אדירים מול כל הגנה אירופית, בוודאי מול לטביה ופינלנד.

יותם הלפרין, למרות עונת יובש באולימפיאקוס, מסוגל לפרוח בדיוק בסיטואציה הנוכחית, כשעול הציפיות נמצא על אחרים. הידית עדיין קיימת, תסמכו על יותם. הוא עוד יספק את הסחורה במוקדמות.

גיא פניני. עוד גאנר קטלני בעמדה מס' 3 (שרון קביליו)

כמובן שמעבר לכך יש את גיא פניני, דייויד בלות'נטאל ואלישי כדיר, שמעניין יהיה לראות את שיבק, קטש ושמיר משלבים אותם, בין אם בעמדה מספר 3 או 4. כשפניני ובלות'נטאל על המגרש, ביחד עם הלפרין/נעימי/בורשטיין בקו האחורי, זו פתאום נראית כמו קבוצת קלעים סרבית. איזה כיף.

אפרופו קו אחורי, שם יהיה מבחן אפילו גדול מזה שבעמדת הסנטר. שם עוד אפשר לחפות על חסרונות ברורים, בייחוד כשלרוב היריבות אין איום משמעותי בקנה. בניהול המשחק ייאלצו הלפרין, אוחיון, נעימי ובורשטיין לשאת בעול לסירוגין.

אוחיון. מבין האופציות בסגל, הוא צריך לנהל את המשחק של הנבחרת (שי לוי)

העדיפות שלי, באופן אישי, היא לאוחיון. לידו יכולים לשחק פעם הלפרין ופעם טל, כשנעימי מגבה בעמדת הרכז. ליוגב יש את הכלים להריץ את הנבחרת כמו שצריך וגם הנחיתות הפיזית שלו והיד החלשה מבחוץ לא ישפיעו כשלידו נמצאים הגאנרים האמורים לעיל.

בסופו של דבר יש מספיק סיבות לאופטימיות, אבל גם הקהל צריך להגיע בהמוניו. כל מי שחשובה לו הנבחרת וחשוב לו הכדורסל צריך לבוא ולעודד. זה יישמע פופוליסטי, אין מה לעשות, אבל זה יכול להיות ההבדל בין כישלון להצלחה בקמפיין הזה.

ולסיום, אני רוצה לנצל את הבמה כדי להיפרד מכם, הגולשים, שכל טוקבק שלכם על הטורים שלנו היה כמו אוויר לנשימה. בין אם זה "לכותב אין מושג" או "צודק מאה אחוז", אנחנו חיכינו להם בקוצר רוח. אז יאללה, פעם אחרונה, טקבקו.

הכתוב הינו טור פרידה.