אחת הקלישאות הנפוצות בכדורגל, בדרך כלל אחרי הפסד כואב בפנדלים בגביע, היא שהמשחק הזה הוא אכזרי, ובסיום העונה הנוכחית יוכלו אלישע לוי וחניכיו לדקלם את הקלישאה הזו אם הם לא יזכו באליפות.
כדי לחזור לליגת האלופות השנה הביא לוי את קבוצתו לשיא היכולת בתחילת העונה וניצח פעמיים את רד בול זלצבורג, שנמצאת בדרך לאליפות נוספת בליגה האוסטרית ועברה את לאציו ו-ויאריאל בליגה האירופית.
חיפה המשיכה להראות ניצוצות של אלופה גם בליגה, ניצחה בלי הפסקה ופתחה פער משקר ומשכר מכל השאר בליגה, ובעיקר מהפועל ת"א. גם הקבוצות הגדולות ביותר לא יכולות לעבור עונה שלמה בכושר שיא והנפילה של חיפה הגיעה בסופו של דבר בתזמון קריטי - רגעי ההכרעה של הליגה.
גוטמן וחניכיו יכלו להסתכל על חיפה בעיניים כלות, לחשוב ששוב דבר כבר לא יעצור את הירוקים בדרך לאליפות, להוריד מעט את הרגל מהגז ולהמשיך לחלום על אליפות ראשונה אחרי עשור.
|
מכבי חיפה. הגיעה לשיא מוקדם מדי (שי לוי) |
|
אבל הם בחרו בדרך הקשה, וזה השתלם להם. הנתונים של הפועל אומרים הכל - הם הפסידו רק פעם אחת העונה ב-33 מחזורים, כבשו 85 שערים העונה, הרבה יותר מכל קבוצה אחרת בליגה, כולל חיפה.
בנוסף, הפועל, כמו אלופה אמיתית, הגיע לשיא הכושר ברגעים המכריעים של העונה וניצחה את הקבוצה שמתמודדת איתה על האליפות בחוץ. שיטת הקיזוז עושה עוול להפועל של העונה. ליד אליפות שלה תוצמד כוכבית קיצוץ הנקודות ולקבוצה הזו מגיע יותר.
12 שנים אחרי שאיבדה אליפות בגלל "משחק השרוכים" ו-10 שנים אחרי הדאבל הנהדר עם קשטן, זוכה הפועל מן ההפקר ולא בטוח שכך דמיינו ראשי האדומים את חזרתם למעמד הקבוצה הבכירה של הכדורגל הישראלי.
הכתוב הינו טור דעה