גבירותיי ורבותיי נפל דבר בישראל. אחד מהשחקנים הבולטים בבית"ר ירושלים, הקפטן והאחיין של הסמל הבית"רי, אורי מלמיליאן, לא התבייש לצאת בחוצות עיר הבירה ולהודיע לכולם: "אשמח אם שחקן ערבי יגיע לבית"ר".
כל הכבוד לך אבירם ברוכיאן. האומץ שאזרת, לומר את אשר על ליבך בנושא כל כך רגיש, שאולי אפילו יעלה לך באיומים ובגידופים, הוא צעד שראוי לתת עליו פרס ישראל.
 |
| ברוכיאן. הקפטן לא התבייש להגיד את מה שהוא חושב (גיא בן זיו) |
|
זכותם של אוהדי בית"ר, המחזיקים בדעה שאסור בשום פנים ואופן ששחקן ערבי יתקרב לבית וגן, לחשוב כפי שהם חושבים, אבל זה לא אומר שצריך לבצע זאת. לחנך את אוהדי בית"ר אי אפשר וגם לא צריך. חשוב להבהיר שאחרי מה שהעם שלנו עבר ועדיין עובר לכל אורך ההיסטוריה שלו, אסור לנו שהשנאה תגרום לחשיבה עיוורת.
אם יש שחקן ערבי שיכול לעזור לבית"ר להיות הקבוצה הגדולה בישראל, אז למה למנוע זאת? אני לא מאמין שיש אוהד בית"ר שלא רוצה בהצלחת הקבוצה. אז נכון, עד היום היא הסתדרה יפה בלי שחקנים מהמגזר, אבל כשמסתכלים על מכבי חיפה ועל מחלקות הנוער שלה, אפשר רק לקנא. הירוקים "לא מתביישים" לתת הזדמנות לשחקנים לא יהודים, כמו בירם כיאל ומוחמד גדיר שיובילו את נבחרת ישראל בקמפיינים הבאים, ואת ההצלחה שלהם אנו רואים במשך עשור שלם.
הקהל זה הדבר הכי חשוב שיש לקבוצה בכל ענף ובכל מקום בעולם, בטח זה של בית"ר ירושלים, אבל לא תמיד הרצונות של האוהדים תואמים לאלה של הבוסים הגדולים. אם קורנפיין, או כל מנהל אחר, יאזור אומץ כמו ברוכיאן, ויביא שחקן ערבי, ראוי כמובן, לירושלים, הקהל יבין, עם הזמן, שהשד לא כל כך נורא.
 |
| אגייאר עם אוהדי בית"ר. האם הספונסר ירים את הכפפה? (תומר גבאי) |
|
עכשיו מעניין יהיה לראות איזה בעלים, כי כרגע לא נראה שגומא אגייאר יעשה משהו בנידון, יתרגם למעשים את דבריו החריגים של ברוכיאן בנוף הבית"רי.
הכתוב הינו טור דעה