כשהגענו למשחק מספר שלוש לא היה אפשר לדעת על מה מדברים יותר, על הכדורסל או על המלחמות המכוערות שמסביב, אבל ננסה להתרכז בכדורסל לאחר שזה מה שהיה במרכז הערב במשחק על האליפות בו המנצחת לוקחת את הצלחת.
שתי הקבוצות שהגיעו לגמר הגיעו בצדק ועשו מאמץ אחרון לקחת את תואר האליפות. מכבי תל אבי התחילה קצת באיטיות, אבל משם היא התאוששה בהובלתו של לורנזו בראון. בצורה תמוהה מצד שני, חוסר התמצאות של צ’ינאנו אונואקו וחוסר תקשורת בינו לבין ג’ייקובן בראון עלו להפועל תל אביב בשלושה איבודי כדור ודני פרנקו החליף את אונואקו.
ההגנות לא היו כל כך אגרסיביות ומכבי נהנתה מהחטאות העונשין של הפועל, סיימה עם שלשה של לורנזו שנתנה איזושהי הרגעה בספסל הצהוב. הלחץ נתן אותותיו עם הרבה שגיאות, הרבה החטאות, הרבה איבודי כדור וירידה בקצב צבירת הנקודות ברבע השני.
אדם אריאל שהוכנס למגרש החטיא את הזריקות שלו משלוש ומשם מכבי יצאה למתפרצות, למרות אובר המוטיבציה של ווייד בולדווין שלקחה אותו להחלטות לא טובות. ג’ונדי דיברתולומאו שבר את הבצורת שלו ושל מכבי עם שתי שלשות, כאשר בצד השני רק ג’ייקובן בראון החזיק את הפועל בתמונה, כשג’ורדן מקריי ואקסבייר מנפורד לא מזכירים את ההצגה שלהם ממשחק שתיים.
בר טימור ועידן זלמנסון הביאו יתרון זמני להפועל, אך הוא נמחק מהר על ידי לורנזו בראון שבא למשחק והיה המצטיין במכבי במחצית הראשונה. מכבי סיימה מחצית ראשונה עם הובלה של ארבע הפרש מול חולשה של מקריי, מנפורד ואונואקו. מכבי לא קיבלה משחק טוב מבולדווין, ג’רל מרטין ואלכס פוית’רס כי בכל זאת זה משחק מכריע ותחת לחץ.
עפ תחילת המחצית השנייה ומכבי נראתה הרבה יותר טוב. בולדווין עם שלשה חזר קצת למשחק, כשמצד שני תפקוד נוראי של אונואקו גם בהגנה וגם בהתקפה. כאשר אונואקו נראה מנותק ולא מחובר, הפועל משחקת למעשה בלי שום תרומה משחקן הפנים המרכזי שלה.
דני פרנקו הלך להרכב נמוך וזה נתן למכבי את האפשרות לשלוח את קולסון לעמדה 4, אבל לא היה להפועל מי שיתמודד עם רומן סורקין ששלט בצבע ברבע השלישי. כאשר אונואקו חזר למגרש וכבר קלע סל, מיד עשה בטיפשות עבירה לא ספורטיבית על סורקין ומכבי שוב ברחה ל-61:70 וסיימה את הרבע השלישי ביתרון 64:75.
עודד קטש הזעיק פסק זמן אחרי דקה עם תחילת הרבע הרביעי והפועל שוב ושוב לא הצליחה לסגור את תרגיל האאוט של מכבי, כשהניסיון של דני פרנקו לשלב שוב את אונואקו שוב לא הצליח והוא המשיך במשחק החלש עד תמוה שלו.
מכבי לאט לאט הגדילה את ההפרש עם היעילות של בראון, ג’ונדי ובולדווין, כשסורקין, שלא התחיל את הרבע הרביעי, נכנס במקום פוית’רס. אבל הפועל רצה ל-0:12 עם שיפור בהחלטות של אונואקו ופתאום האדומים מובילים 83:85. המשחק המשיך לרוץ פעולה אחרי פעולה. תומר גינת החטיא שלשה פנויה לשוויון, בולדווין דייק בעונשין ומכבי ניצחה וזכתה באליפות.
ברור שהתבוסה במשחק מספר 2 פגעה במכבי ויצרה לחץ, אבל הביתיות, לורנזו בראון ובולדווין, עם הבלחות של סורקין ודיברתולמאו הביאו את הניצחון לצהובים. ההעלמות של מקריי ומנפורד במשחק היום עם ג’ייקובן בראון המצוין, שפשוט לא עמד על הרגליים בסוף בגלל הדקות הרבות שהוא משך בעול לבד, הביאו למכבי אליפות.
עונה טובה של הכדורסל הישראלי הגיע לסיומה והיום לא נתייחס לאווירה הנוראה מסביב אולי בפעם אחרת. למכבי יש הרבה חומר למחשבה על השנה הבאה והפועל אחרי עונה טובה תעשה הכל כדי לחזק את נקודות התורפה. יש לזכור שהפועל ירושלים עם תקציב גדול יותר תעשה הכל להיות בגמר בשנה הבאה ובגמר הפלייאוף יש מקום רק לשתי קבוצות.