שלושה משחקים בשלב הבתים של ליגת האלופות - שלושה הפסדים. עצוב מאוד, אבל צריך לומר את האמת: מכבי חיפה בדרך הנכונה. לא משנה באיזה מגרש, מכבי חיפה מגיעה ומשחקת את המשחק שלה ורוצה לנצח. למרות שמות מפוצצים שיש ליובנטוס, כולל שחקנים מכל הנבחרות הטובות בעולם, את הירוקים מהכרמל זה לא מעניין.
אם מכבי חיפה תמשיך בדרך הזו בעוד מספר שנים היא תגיע רחוק, כי אתה לא יכול להתקדם בכדורגל האירופי אם אתה לא בא להתמודד, מגיע עם הרבה אומץ ותעוזה, לא עושה חשבון לאף שם כזה או אחר ומשחק את הכדורגל שלך, בלי רגשי נחיתות. על זה מגיע למכבי חיפה כל הכבוד.
יש לציין שהמשחק נפתח בשליטה מוחלטת של יובנטוס. למרות שהנתונים הראו שחיפה החזיקה 48% בכדור ויובה 52%, זה היה משקר מכיוון שמסימיליאנו אלגרי נתן למכבי חיפה להגיע חופשי למחצית המגרש של קבוצתו, כי הוא חיפש כל הזמן את המעבר ולא בהצלחה גדולה. טעות אחת של עלי מוחמד שאיבד כדור, סגירה טיפה מאוחרת של עבדולאי סק וחוסר אחריות של דניאל סונדגרן, אפשרו לאדריאן ראביו, שנכנס מגל שני וקיבל כדור עומק להפציץ את ה-0:1.
אלגרי מאמן חכם מאוד, הוא ידע שמכבי חיפה תשחק עם שלושה בלמים וכל פעם דאג שבהתקפות מצד ימין של דניאל סונדגרן יהיו שניים על אחד. בכל פעם אחד הבלמים של הירוקים יצא לחפות על המגן השבדי ואחד הקשרים של הביאנקונרי נכנס לעומק. הם ניסו את זה בכל הזדמנות במחצית הראשונה ופעם אחת הספיקה עבורם כדי להבקיע.
עם פתיחת המחצית השנייה ברק בכר עבר ל-4:3:3 כשהסיט את שון גולדברג לצד שמאל ופייר קורנו שיחק כקיצוני. הוא העביר את מאוויס צ’יבוטה לימין, כדי שיעזור לסונדגרן בסגירה על המגן השמאלי של יובה. צ’יבוטה עזר מאוד לקורנו במחצית הראשונה וגם עשה כמה מהלכים מסוכנים, אבל חבל שאין לו רגל מסיימת, הוא יכל גם להבקיע ולבשל. צ’יבוטה הזכיר לי את הסיפור על הרועה שחלב את הפרה, אך זו בעטה לו בדלי בכל פעם.
ברגע שבכר הכניס את עומר אצילי ודולב חזיזה כל המשחק השתנה לחלוטין. השליטה של האלופה הייתה מוחלטת, אבל המעברים היו של האיטלקים. למעשה זו הייתה האג’נדה של אלגרי - לתפוס את מכבי חיפה במעברים ומה שלא הצליח בחצי הראשון, הצליח בגדול בחצי השני. יובה כבשה שער במעבר אחד, שער נוסף נפסל בנבדל של מילימטר והם גם הגיעו לכמה מצבים נהדרים וזה היה עקב האכילס של מכבי חיפה במשחק.
החילוף של פרנזי פיירו בדין דוד הפך גם את מכבי חיפה לקטלנית במעברים, כשצ’ירון שרי מצא את דוד בכדור עומק פנטסטי והאחרון כבש. באותן דקות מכבי חיפה הייתה קטלנית ועשתה מה שרצתה על כר הדשא, הביכה את יובה שלא מצאה ידיים ורגליים וה-2:2 היה באוויר. אצילי בעט פעמיים לקורה, השחקנים היו בהתלהבות בלתי רגילה. ברגעים אלו מכבי חיפה הוכיחה שמקומה בליגת האלופות והביאה כבוד גדול לכדורגל הישראלי, אך אז משום מקום קרן שטותית ליובה אפשרה לאנחל די מריה, השחקן הטוב על המגרש, להגביה לראביו שסיים עם צמד.
מכבי חיפה חוזרת לארץ מאוכזבת מאוד, אבל יש לה הרבה על מה להיות גאה. לא מדובר פה בכבוד, מדובר ביכולת טובה מאוד מול אחת הקבוצות הטובות באירופה ב-20 שנים האחרונות. כעת האלופה עם הפנים למכבי בני ריינה ועם כל הכבוד לליגת האלופות, הליגה חשובה יותר מהכול.