גל ליבוביץ'’ הוא הסיפור של המשחק הזה. ליבוביץ’ הגיע למשחק גדול עם 27 אלף צופים, עשה החלטות שנויות במחלוקת, רץ ל-VAR בכל הזדמנות (או שה-VAR קרא לו כדי לקבל את ההחלטות). היו אינסוף טעויות, הוא הכניס את המשחק לאנדרלמוסיה שלמה, לא שלט בנעשה. הוא לא שופט לרמות האלה. אני מצטער מאוד. באיגוד השופטים צריכים לתת את הדעת על זה. אני רואה כדורגל 55 שנים, לא ראיתי ביזיון כזה מעולם במשחק כדורגל. 20 דקות של תוספת זמן, על מה? על VAR, מכות, בלאגן, לא היה כדורגל כאן.
למה לא היה? כי הוא לא עמד בלחץ של המשחק. הפנדלים והאדומים שמכבי חיפה קיבלה היו מוצדקים, גם האדום לעופרי ארד וגם האדום לעומר אצילי על נגיעת היד בתוך השער. גם ההכשלה של שכטר היו מוצדקים לחלוטין, אין בכלל ספק. באופן כללי, כשלוקחים את האירועים בכל המשחק כשלם, זה היה ביזיון אחד גדול של שופט בליגת העל ב-2021 לעיני 27 אלף צופים.
עכשיו בואו נדבר על הכדורגל. כדורגל גדול לא היה כאן. מכבי חיפה פתחה את המשחק בצורה נפלאה. היא לחצה כמו שהיא יודעת לעשות בשטח של היריב, לא נתנה לב”ש להגיע לחצי שלה בזכות הלחץ הגבוה. הירוקים היו אגרסיביים, חילצו כדורים והגיעו לחצאי מצבים. היא הבקיעה וגם התמזל מזלה כשרועי גורדנה הורחק בדקה ה-19. העבירה שלו הייתה מוצדקת, אבל ה-VAR קרא לשופט גם בהרחקה של גורדנה. הכל היה סביב השופט.
בגדול, מכבי חיפה הציגה משחק לא רע בחצי הראשון מבחינת ההתלהבות, האגרסיביות, השמירה הקרובה והגבוהה, אבל צריך תמיד לזכור שלב”ש היה חסר שחקן כבר מהדקות המוקדמות. חיפה לא ניצלה את זה. היא שיחקה לרגליים, לראש, לידיים, של רוני לוי והעוזרים שלו וכל איבר שאתם רוצים ולא רוצים. ב”ש עשתה מה שהיא רוצה לעשות. היא לא רצתה לשחק כדורגל, רק להגיע לקרנות, לפאולים ואולי משם להוציא משהו.
בסופו של דבר זה עלה בידה ובגדול. אחרי קרן ועוד קרן, הרמה מוצלחת אחת הביאה איתה הרחקה ושוויון בפנדל, אחר כך הבלאגן המשיך עם 10 שחקנים מול 10 שחקנים, וב”ש הצליחה עם כדור עומק לשכטר, כדור שעופרי ארד מחפש עד עכשיו. האיטיות של עופרי ארד לא מתאימה לבלם שאמור לשחק על שטחים רחבים וגבוהים ולשמור על חלוצים מהירים. עופרי ארד חייב לשחק עם יותר פיקחות כדי להתגבר על החיסרון הזה. שכטר בגילו המופרז ניצל את האיטיות ושם ווינקר לארד ועקף אותו, ארד עוד עשה עבירה של פנדל וזה הפך את המהלך לחמור שבעתיים. הוא הורחק בסופו של דבר.
בגדול, באר שבע גנבה ניצחון. כל המשחק היא לא שיחקה כדורגל, לא חידשה את המשחק. מכבי חיפה שיחקה לרגליים שלה בחצי השני. היא לא עשתה שום פעולה אפקטיבית התקפית. דוניו יצא, דין דוד יצא, אי אפשר לשחק כדורגל כשיש שחקן אחד יותר מבלי לעשות בלאגן ושחקנים עשו את זה, הלכו עם הראש בקיר במקום להניע את הכדור בסבלנות מרגל לרגל, חיפשו את הפרצה. הם הקלו על הגנת ב”ש, שיחקו על כדורי גובה. ויטור לקח כל כדור גובה בקלות, גם חאתם אלחמיד.
זה פשוט, במצב הזה, מכבי חיפה צריכה לעשות חשבון נפש גדול. ברק בכר צריך לעשות חשבון נפש. איך יכול להיות שבמצב של היום קבוצה שמשחקת גם באירופה וגם בליגה לא מביאה את עצמה לידי ביטוי. לא ראינו משהו מיוחד ממכבי חיפה. הכדורגל שרואים ממנה הוא כדורגל שבלוני, שקוף, של קבוצה שלא ניצלה יתרון מספרי. היו חצאי מצבים, אבל ברק בכר מתחילת העונה נכשל בגדול, צריך להגיד את האמת.
חשוב להזכיר את השכונתיות והפרובוקציות של דולב חזיזה החזירו את הפועל באר שבע לעניינים. אם הוא היה מתנהג כמו כדורגלן אמיתי, הכל היה יכול להיות אחרת. חזיזה עשה בלאגן ושיחק לבלאגן של הפועל ב"ש. זה חלק גדול מאוד מהסיפור.
אחרי ההפסד מול מכבי תל אביב בכר אמר שהוא מוכן להפסיד את כל המשחקים ולקחת אליפות. מה הוא יגיד עכשיו, שהוא מוכן להפסיד את המשחקים מול הפועל ב”ש ולקחת אליפות? הוא מוכן להפסיד את כל המשחקים ל-2 הגדולות ולקחת אליפות?
למרות שאנחנו אוהבים אותו וחושבים שהוא מאמן גדול, אני חושב שהוא כזה, אבל הוא נכשל בכל דבר. למשל, כל החילופים שלו כשלו. הוא הכניס שני שחקנים טכניים, חוסה רודריגס וצ’ירון שרי, כדי להניע כדור ב-0:1 ולשחק על בטוח, לנצל את השעון ולחפש פרצה, אבל לצערי הרב הם רק, כמו שאמרתי, שיחקו לרגליים ולראש של ב”ש, חיפשו רק את הבלאגן. מתוך כל הבלאגן הזה הם ניצחו את המשחק.