נתחיל מהסוף: כל הכבוד למכבי חיפה. ברק בכר הכין את האלופה הישראלית בצורה מצוינת למשחק מאוד קשה נגד קבוצת צמרת הולנדית, עד כדי כך שבמחצית הראשונה לא היה ברור מי הקבוצה מדרג 4’ ומי זו שהוגרלה לבית מדרג 1’. בגדול, הצפייה בחבורה הירוקה הלוחמת ב-45 הדקות הראשונות גרמה לגאווה של ממש.
האלופה הישראלית הייתה אגרסיבית ביותר, שחקני מרכז המגרש לחצו את אלו של פיינורד בכל פיסת דשא ולא נתנו להם לפתח את המשחק ההולנדי האהוב, שמאופיין בהנעת הכדור המפורסמת. הירוקים פשוט גימדו את ההולנדים, שעם כל ההילה שאיתה הגיעו לסמי עופר, לא בעטו פעם אחת לשער ולא רשמו מצב אחד בחצי הראשון. משחק הנעת הכדור של ההולנדים, שמתחיל בבלמים ובמגנים, דרך שחקני הקישור והכנף ועד למסירה האחרונה לעבר החלוץ, בוטל לחלוטין על ידי החבורה של בכר, שפעם אחר פעם סיכלה את הניסיונות של פיינורד, עוד באזור עיגול האמצע.
למרות העבודה המצוינת בחלק ההגנתי ובמרכז המגרש, שהניבה לא מעט חילוצי כדור ירוקים, חבל שדין דוד היה בודד בשפיץ. זה קרה כי צ’ירון שרי ומוחמד אבו פאני, שהיו אמורים לשחק מאחוריו, לא תמיד היו במיקום הנכון בהתאם לשיטה של בכר, אלא יותר מאחור, מה שפגע במשחק ההתקפה.
אחרי המחמאות לירוקים על החצי הראשון, מגיעים גם שבחים להולנדים, ששינו גישה, הפכו לאגרסיביים, לחצו ולא נתנו למכבי חיפה לעבור את החצי בפתיחת המחצית השנייה. האורחים הצליחו להניע את הכדור והגיעו לכמה מצבים, כשנראה היה שהחצי הראשון הוציא את כל האנרגיות מהשחקנים של בכר.
מאמן האלופה, כהרגלו, ידע להגיב בזמן וביצע שני חילופים ששינו שוב את התמונה. בכר שלח למערכה את גודסווי דוניו ודולב חזיזה, כשהגנאי הפך את כל המשחק מחדש. דוניו היה מעולה כחלוץ מרכזי, הטריד ללא הפסקה את ההגנה ההולנדית והרגישו את הפחד שלה ממנו. מאותו רגע ששני השחקנים הפעלתנים של בכר עלו לכר הדשא, האנרגיות והטירוף חזרו ללחיים של שאר חבריהם, שהשתלטו מחדש על המתרחש.
מי שראוי לציון מיוחד הוא עלי מוחמד, ששלט בגדול במרכז, גמע שטחים עצומים, היה אגרסיבי, חילץ, חטף ובלבל את קשרי פיינורד. חבל מאוד ששחקן ברמה כזו לא מביא את עצמו לידי ביטוי בחלק ההתקפי עם פס לגול או בעיטה ממרחק, אבל אם היה לו את זה הוא כנראה לא היה פה. עדיין, בכל מה שקשור לעבודה באמצע, מוחמד נתן הצגה גדולה עם חוסה רודריגס לידו, שגם כן עשה עבודה מעולה כקשר אחורי. הלחץ של השניים במרכז, הדביק את כל האחרים.
מצד שני, לא כל השחקנים של בכר היו מספיק טובים. עופרי ארד גילה חולשה, כבדות וסרבול והיווה סכנה ברורה עבור הקבוצה שלו, אבל אפשר להבין אותו בעקבות השבוע הקשה שעבר עליו, במהלכו שכל את אביו, עודד ז”ל. למרות היכולת, מגיעות לבלם מחמאות, כי לא כל אחד היה יכול לשחק במצב שכזה.
בשורה התחתונה, התוצאה אולי מקפחת מעט את מכבי חיפה, אבל האלופה הביאה גאווה לכדורגל שלנו. בכל זאת, לא כל יום באה לפה קבוצה צמרת מהכדורגל ההולנדי ולא מצליחה לפתח את המשחק שלה. מכבי חיפה, ללא הכוכב שלה, עומר אצילי, נראתה יותר טוב מפיינורד, חד וחלק. אבל עוד נקודה למחשבה – בכר צריך להבין איך אחרי משחק בו שחקניו השקיעו אנרגיות מטורפות, הוא מצליח לאושש אותם מחדש לקראת מכבי תל אביב במחזור הקרוב. לי נראה שהמאמץ שהושקע על ידי הירוקים שווה לשני משחקים בליגת העל.