איזה ניצחון מזהיר, אדיר וכביר לנבחרת ישראל! זו הייתה הופעה בלתי מפוענחת בעליל אבל לנצח את אוסטריה, להביס אותה בתוצאה המדהימה 2:5, זהו ניצחון שירשם באותיות של זהב בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
ניצול כמעט מקסימלי של הזדמנויות לנבחרת ישראל מול אין ספור הזדמנויות מוחמצות של האוסטרים, יצר תוצאה מהפכנית וכמעט מפלצתית, שאולי תוביל את ישראל סוף סוף לעוד מונדיאל, אחרי המתנה במדבר במשך 52 שנים.
לפני שניגע בערן זהבי המופלא, ובחבורתו, אשרו לי להעניק את הכבוד למאמן הנבחרת, וילי רוטנשטיינר, שאינו זוכה במחוזותינו לאהבת יתר או להערכה מקצועית. וילי ראוי לכל הערכה: קור רוח, תבונה, חוכמה, שקט נפשי, שיקול דעת ובעיקר ליהוקים מדהימים מבלי להזדהם בפוליטיזציה, שאנחנו כה אוהבים פה.
לתופעה הכמעט לא אנושית: ערן זהבי, פנומן, ענק ובלתי ניתן לעצירה. 31 שערים והרגל לבטח עוד נטויה. מצטער ידידי מוטל'ה שפיגלר (למרות שגם אתה תשמח). השיא האדיר שלך יישבר על ידי שחקן נדיר וכמעט מושלם. יש לי קריאה לשרת הפנים, נא לאפשר ברישומים שלכם את הורדת גילו של זהבי כדי שימשיך לקרוע רשתות, שימשיך לעלות את מצב הרוח חברתי-לאומי של ישראל.
ערן זהבי חוגג (רדאד ג'בארה)אבל הניצחון על אוסטריה לא רק ייזקף לזכותו של זהבי, הקיפה אותו חבורה מלוכדת, נחושה ואמביציוזית עם שלישיית התקפה יוצאת דופן. מנור סלומון הנהדר, ששיפר את הסיומת שלו והפך לאימתן של ההגנות ביבשת אירופה, ומנוס דאבור האינטליגנטי ובעל החושים המחודדים שיודע כל פעם להמציא את עצמו מחדש, להתמקם במקום ובזמן הנכון ולכבוש.
על החגיגה העיבה ההתנהגות המבישה והמחפירה של חלק מהקהל בסמי עופר, שקרא בוז לשחקן הנבחרת שלו. זה מעיד על רמתו הרדודה של קהל זה, שאינו מוכן להבין את המורכבות של שחקן ערבי בנבחרת ישראל. דאבור הוא איש אמיץ, אינו מסתיר את הלאום שלו ובד ובדד אינו מסתיר את תשוקתו לשרת את נבחרת ישראל ולשחק בשירותיה. התמיכה בו מצד חבריו בנבחרת ראויה לציון ומציגה מציאות ערכית חשובה. שחקני הנבחרת מבינים את מה שאותו קהל קורא הבוז אינו מבין.
מונס דאבור ושון וייסמן (רדאד ג'בארה)את הניצחון קצרה ישראל למרות ליקויים חמורים בהגנה. לאיתן טיבי זכויות עתירות, אני גם אוהב את האדם שגלום באיש הזה, אבל מה לעשות, האיטיות ניכרת וגם האנרגיות של אוראל דגני לא הועילו, גם הוא קרס מול זעם ההתקפות האוסטרי. למזלה של ישראל, מלבד ההחמצות של האוסטרים, שביברס נאתכו הוא קפטן בלתי נגמר. זוכרים שרציתם להפריש אותו לפני כמה חודשים? לידו הייתה מסה אירופית מבחינת נתונים פיזיים של חאתם עבד אלחמיד, אבל מה שמצא חן בעיני היו החילופים של רוטנשטיינר, שהבליחו ספסל איכותי. אפילו בהעדרו של דור פרץ, השכילו המחליפים להוכיח שיש בישראל לא 11, אלא 22 שחקנים.
סיכומו של דבר, זו הייתה הופעה הירואית, זה היה ניצחון פנומנלי ומהיום והאלה יש לשים בצד את רגשי הנחתות הקלאסיים והמסורתיים שלנו, להביט בלבן של העיניים לדנים ולנצח אותם בקופנהגן, זה לא בלתי אפשרי אחרי שמצב הרוח שלנו נסק לשמים, אנחנו חייבים לטוס קדימה כדי לנחות בקטאר בשנה הבאה, אינשאללה.
מנור סולומון, מונס דאבור וביברס נאתכו חוגגים (עמרי שטיין)