רק אריאל הרוש צריך לעמוד בשער של נבחרת ישראל. עם כל הכבוד, בישראל לא צמח עילוי בשנים האחרונות בעמדה הזו. שוער הוא משרת אמון והרוש נמצא במסגרת הזו של נבחרת ישראל שנים ארוכות. בהרוש יש כמה תכונות אופי חזקות ביותר. הוא לא נשבר, למרות מה שקרה לו הן בבית”ר ירושלים והן בהפועל באר שבע. הוא עניו אך בעל עמוד שדרה. איש מגובש בעמדותיו ובדעותיו, אופיו חזק והוא חברותי ונעים הליכות.
לאריאל, תכונות מקצועיות בלתי מבוטלות: הוא גבה קומה, שרירי וחסון, אך גמיש וקפיצי. יש לו נוכחות סמכותית ברחבה, מתאמן חזק למרות שאינו משחק באחרונה. שוערים נבחרים בכל העולם כדי לשרת בנאמנות את מאמניהם שנים ארוכות. בין הקורות הם מתייצבים תוך ביטחון שהם שם להרבה זמן וללא חרדות מיותרות. עם כל הכבוד, ויש, אין כיום בישראל עילוי, טאלנט, שאפשר להעביר לו את הכפפות לעשור הבא.
הרוש, בינתיים, הוא פתרון הביניים עד שג’וש כהן יוכל להתייצב שם ולייצג את המדינה ולשרת עשור את הנבחרת בתקווה שתהיה סופסוף נחת. בגין משבר השוערות בתקופה האחרונה אצלנו, נזכר אני בערגה, בנוסטלגיה, בשוערי העבר שלנו שהעברנו עליהם ביקורות פה ושם כאשר כיהנו כשוערים המובילים שלנו. דוידוביץ׳ ודודו אוואט, בוני גינצבורג ורפי כהן ואחרים. תמהני איך אנחנו לא מסוגלים לגדל דור של שוערים?! זהו תפקיד לא מספיק סקסי ואטרקטיבי בעיני ילדינו? או שמא, אנחנו לא מקדישים מספיק כדי לעצב שוערים טובים? או אולי, זהו תפקיד כפוי טובה?! זוכרים מה קרה לשורה אובארוב כאשר נחת בארץ הקודש כשוער נבחרת ברית המועצות , ספג במשחקו הראשון שלישיית שערים בלתי מחויבת וכמעט שלחנו אותו בחזרה לסיביר?! או מה שקרה לקורטואה במשחקיו הראשונים בריאל כאשר לא מצא את מקומו וספג בגינם קריאות להדרה?! או שבישראל הגאונית ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה?! הלוואי!
מכל מקום, בעידן של משבר שוערות בישראל, ברירת המחדל כרגע היא אריאל הרוש עד שתצא, בעזרת השם, הבשורה. בינתיים, עצה לרוטנשטיינר: הכרז כבר עכשיו שהרוש הוא שוערך לקראת שני המשחקים הקרובים מול צ’כיה וסקוטלנד, נטע בו בטחון וצא לדרך אישיותו וניסיונו יעמדו לזכותו למרות שאין לו קבוצה והוא לא משחק. ולראייה, למרות כל זאת, הוא נכלל בסגל שלך.