הערב (שישי) נפתח קמפיין ליגת האומות עם ציפיות ותקוות מחודשות, כפי שאנחנו מרגילים ומשכנעים את עצמנו לאורך העשורים האחרונים, שהנה הפעם הזאת אנחנו הולכים לשבור את תקרת הזכוכית, אבל לצערי חלומות ושאיפות לחוד והמציאות שוב פעם טופחת לנו פעם אחר פעם על הפנים ומחזירה אותנו במהירות למציאות כואבת ומתסכלת.
לקראת פתיחת קמפיין ליגת האומות אנחנו מתקשים להשתחרר מזיכרונות רעים מקמפיין היורו האחרון שהותיר בכולנו צלקות עם קמפיין כושל, והמטרה העיקרית שלנו היא בראש ובראשונה להפיק לקחים ולהסיק מסקנות מהטעויות הרבות בקמפיין האחרון וקבלת ההחלטות הלא נכונה על כר הדשא ועל הקווים שגרמה לנו לסיים במקום החמישי המאכזב בזמן שרמת הציפיות הייתה מאבק אמיתי על מקומות 2-3. כולי תקווה שבסיכום הקמפיין הנוכחי שהתחיל היום נזכה לסיום הולם עם קפיצת המדרגה המיוחלת מצידנו.
וילי רוטנשטיינר, במשחק הבכורה שלו על הקווים, מלא בציפיות להצליח איפה שרבים מהמאמנים כשלו בקמפיינים האחרונים. האוסטרי בחר גם כן לעלות במערך של שלושה בלמים למרות שבקמפיין הקודם ספגנו 18 שערים, שזה נתון נוראי מבחינה הגנתית, ויש מקום לנסות ולשנות למערך אחר. יחד עם זאת, דווקא מבחינת משחק ההגנה הקבוצתי המחצית הראשונה הייתה די טובה מבחינתנו, גם בגלל שסקוטלנד כמעט ולא שלחה שחקנים לחלק הקדמי והייתה מאוד אנמית וחסרת מעוף מבחינה התקפית ולא רשמה שום איום אמיתי על שערו של אופיר מרציאנו.
הבעיה במחצית הראשונה של ישראל הייתה דווקא בחלק הקדמי. מלבד מנור סולומון ודור פרץ שיצאו קדימה להתקפות על שערה של סקוטלנד וניסו להניע את משחק הנבחרת, דווקא ערן זהבי ומונס דאבור לא הצליחו להשפיע על משחק ההתקפה במפגש שקול מאוד מול נבחרת סקוטית בינונית. אחרי המצב היחיד להבקעה לזכות ישראל בחצי הראשון, מאותה נגיחה של דאבור מקרוב שנעצרה אצל דייויד מארשל השוער הסקוטי, מנגד היא שוב איבדה ריכוז בחלק ההגנתי לשבריר של שנייה, כאשר ספק הכשלה של איתן טיבי על ג’ון מקגין ברחבה ופנדל לזכות הסקוטים על סף סיום המחצית הראשונה, אפשר לראיין קריסטי לסדר לסקוטלנד יתרון מהנקודה הלבנה. שער שנבע מנאיביות בלתי מובנת שלנו לאור היכולת החלשה של המארחת.
המחצית השנייה הייתה דומה למחצית הראשונה – סקוטלנד הציגה משחק אנמי וחסר איכות, בעוד מנגד ישראל שוב נשענה על סולומון ופרץ, וכן קיבלנו ירידה בולטת בקצב המשחק שלנו וחוסר מחץ בחלק הקדמי. למרות זאת, הנבחרת שלנו הייתה עדיפה על הסקוטים לאורך כל המחצית השנייה, מה שאמנם לא הוביל להרבה מצבים ליד שערה של סקוטלנד, אך דאבל פס נהדר בין דאבור לזהבי וסיומת נהדרת של האחרון לרשת הגבוהה בדקה ה-73 העניקה שער שוויון מוצדק לנבחרת שלנו בדקות בהן היא שלטה ללא עוררין.
לזכותו של רוטנשטיינר ייאמר שהוא ביצע חילופים התקפיים, אולם זה קרה בשלבים מאוחרים מדי של המשחק. ייתכן שאם המאמן האוסטרי היה עורך את החילופים בשלב מוקדם יותר, היינו יוצאים גם עם הניצחון מגלאזגו. לתוצאה של היום ולמה שראינו על כר הדשא יש מספר משמעויות קריטיות לקראת המפגש המכריע בחודש הבא בין הקבוצות באותו האצטדיון.
הנקודה החשובה ביותר היא האמונה העצמית שלנו. הוכחנו לעצמנו שאנחנו בוודאות נבחרת לא פחות טובה מסקוטלנד ועם קצת יותר תעוזה היינו יוצאים מהמשחק עם 3 נקודות. מרכיב נוסף חשוב מאוד זה ללמוד מהנאיביות שלנו בחולייה האחורית. במשחקים מסוג זה אין לנו את הפריבילגיה לאבד ריכוז אפילו לשבריר של שנייה. זה עלה לנו ביוקר בהרבה משחקים בקמפיינים האחרונים ובאמת שהגיע הזמן ללמוד מטעויות ולשחק עם הרבה יותר אחריות.
המשחק היה הוא ניסוי כלים מצוין מבחינתנו. הוכחנו לעצמנו שאנחנו יכולים להתמודד כשווים מול שווים עם חזרה מפיגור במשחק חוץ. כעת הנבחרת עם הפנים קדימה בתקווה גדולה לקראת המאני טיים האמיתי בעוד חודש מול הסקוטים. שחקני הנבחרת, הוכחתם לכולנו שגם החלומות הכי רחוקים, הם הרבה יותר קרובים אחרי הערב האופטימי בגלאזגו.