המסמר האחרון בארון

איפה הייתם בשלושה לפברואר 2015? איפה תפסה אתכם הידיעה על המעבר של גילי ורמוט למכבי תל אביב? אולי עוד כמה שנים, כשכל הסאגה הזו תהיה שייכת להיסטוריה, תוכלו להביט אחורה על חציית הכביש אולי הכי משמעותית שאוהדי הכדורגל חוו בתקופה הזו, להבין את הסימבוליות ולקבל סדר גודל על המשמעות שנקודת הציון הזו היוותה.

כבר שנים מספרים לי שאין סמלים בכדורגל שלנו, שכסף קונה הכל. גם גילי, שכבר חוזר בקיץ על-ידי היריבה בצהוב ועשה בחירה אמיצה להישאר נאמן למועדון שהוא כל-כך מיוצג איתו, קפץ מהספינה שנייה לפני שהיא טובעת, למרות שהיא החלה לצלול כבר מזמן. וג'ורדי? מכביסט אמיתי, ווינר בלתי נלאה שעשה בית ספר לכדורגל שלנו ומי שחתום על הנחתת הפצצה הגדולה ביותר שהייתה בליגת העל מזה שנים.

כאוהד אדום, קשה שלא להיזכר באליפות האחרונה. אלי גוטמן עשה עבודה מדהימה על הקווים ושמחנו כמו שלא שמחנו מעולם, אך מאז אותה עונה לא הצלחנו לשחזר את רגעי האושר. הקשיים החלו לצוץ וכמה שנים אחר כך השמות הגדולים עזבו, החובות הכספיים גדלו והכוכבים חצו את הכביש אל היריבה העירונית השנואה והעשירה. ההתנהלות הכלכלית השגויה רק תפסה מימדים רחבים יותר ותוצאותיה נהיו הרסניות יותר, עד שהאיש החדש שעומד בראש המועדון מכר עוד סמל - גילי ורמוט.

ורמוט, ברדה ובאדיר מוצגים לצד קשטן בהפועל ת"א. היו ימים (עמיר יניב)

אני אוהד אדום, אבל של הפועל חיפה. ובפסקה האחרונה התייחסתי לאליפות ההיסטורית של עונת 1998/99 והתקופה הרעה שהגיעה מיד אחריה. אלא שהפועל ת"א, מאז האליפות ב-2009/10 ועד היום, מאוד מזכירה את הפועל חיפה מאז האליפות ב-99, הטרגדיה הגדולה וההתנהלות החדשה של יואב כץ, בלי קשר לעבר, לנסיבות המצערות או להיסטוריה של המועדונים. ורמוט? רק אחרון הנכסים שעוזב את האדומות המגמגמות.

את גילי אני זוכר ממושבי שער חמש האגדי בקריית אליעזר, שחקן צעיר וצנום שעושה שמות לאורך האגף השמאלי, מבצע תנועות עומק, משנה כיוון במהירות, מרגש בכל כדרור והופך מהילד של האוהדים לכוכב של ממש.

גילי לא עזב את הבית הראשון שלו מיד אחרי עונת השיא, אז היה עוד ילד. הוא ראה את האימפריה מתרסקת ועזב כשכבר לא נותר הרבה מה להציל. ורמוט היה מאחרוני השמות הגדולים שגדלו בהפועל חיפה ונטשו, המסמר האחרון בארון אחרי שהבעלים המנוח רובי שפירא נאלץ למכור בעל כורחו כוכבים כמו דודו אוואט וג'ובאני רוסו, שבהמשך חצו את הכביש למכבי חיפה. גילי, שהיה שייך לדור שחקני העתיד שנקרא "הילדים של רובי", עזב את הפועל חיפה שנים אחר כך בעידן כץ, אך זה קרה רגע לפני שהמועדון כבר נכנס לסחרור מתיש של נשירות לליגה הלאומית, צמצום עצום של מחלקת הנוער, נטישת אוהדים ומאבקי הישרדות בלתי פוסקים ללא מחשבה עתידית בליגת העל, עד עצם היום הזה.

ג´ורדי עם ורמוט במעמד החתימה. המסמר האחרון בארון (הרשמי של מכבי ת"א)

גם את הבית השני שלו גילי לא עזב מיד אחרי חציית כביש של שמות גדולים אחרים כמו טל בן חיים ואיך לא, ערן זהבי. הוא ראה גם הפעם את המועדון מתפורר לנגד עיניו ועזב כשכבר לא נותר הרבה מה להציל, להוציא את הקריירה שלו כמובן. גם הפועל ת"א הולכת ומאבדת את נכסיה בעקבות קשיים כלכליים עצומים ונראה שלקבוצה כבר אין מה למכור, לפחות לא העונה. גילי רגיל שמוכרים אותו בסכום נמוך בהרבה ממה שהוא שווה משיקולי הישרדות כלכליים, תשאלו את יואב כץ. השאלה הגדולה היא האם גם הפעם העזיבה שלו תהיה המסמר האחרון בארון של האדומה הננטשת?

הכתוב הינו טור דעה