המונדיאל בברזיל הסתיים עם אלופת עולם חדשה, גרמניה, שגילתה עליונות על שאר הנבחרות מתחילת הטורניר ועד סופו.
אומנם בגמר גרמניה לא הבריקה, אך היא שיחקה כמו המכונה הגרמנית המשומנת שאנו מכירים. גרמניה לא הייתה טובה, אבל הייתה מאוד יעילה. זה היה משחק גמר טיפוסי, בלי הרבה כדורגל, אך לכל נבחרת היו את המצבים שלה.
יואכים לב הוא מאמן מצוין שטביעת היד שלו נמצאת על אלופת העולם, שעמדה נכון על המגרש מתחילת האליפות. בגלל זה אני סימנתי את הנבחרת הגרמנית כמועמדת וודאית לזכייה מהתחלה ביחד עם ההולנדים.
|
נוייר חוגג עם לב. טביעת אצבע (רויטרס) |
|
|
גרמניה היא נבחרת טקטית, כל אחד יודע איפה לשחק ואת המקום שלו על המגרש. מדובר בנבחרת ממושמעת שלא מפסיקה לרוץ ולא משנה מתי.
לעומת זאת, נבחרת ארגנטינה זו נבחרת שבנויה רק על מסי. כבר ציינתי זאת בעבר ובמונדיאל הזה אי אפשר לבנות נבחרת על שחקן אחד, זה גם מה שקרה לברזיל עם ניימאר.
הפתיע אותי מאד שמסי קיבל את תואר השחקן המצטיין של האליפות הזו, לא הגיע לו. לחלק גדול מהאליפות מסי לא הגיע, כולל לגמר. משהו רע עובר עליו, משהו שגם השפיע לו על העונה האחרונה בברצלונה. הוא חייב לנוח ולחדש כוחות, כי זה לא אותו שחקן שהתרגלנו אליו בעבר.
|
מסי על הדשא בסיום. משהו לא טוב עובר עליו (רויטרס) |
|
|
מריו גצה אומנם הבקיע את שער הניצחון שהביא את הגביע, אבל בשבילי השחקן של משחק הגמר הוא בסטיאן שוויינשטייגר. שווייני נלחם והשתלט כמעט לבדו על מרכז המגרש.
בשבילי שחקן האליפות הוא חאמס רודריגס מקולומביה. זה שחקן עם טכניקה נהדרת, חכם ובעיקר מאוד יעיל.
סך הכל זה לא היה מונדיאל גדול, הוא התחיל טוב עם משחקים לא רעים והרבה שערים, אבל לאחר מכאן הרמה ירדה ככל שהאליפות התקדמה. באליפות שספרד, אנגליה ואיטליה עפו כבר בשלב מוקדם, וברזיל ספגה תבוסה שהיא תזכור אותה עוד מאה שנים, אי אפשר לצפות לרמה גבוהה.