אי אפשר לשכוח את הגביע שלקחתי עם הפועל ב"ש. לקחתי הכל בישראל, אליפויות עם הפועל חיפה ומכבי חיפה, הגעתי לליגת האלופות, אך הזכייה בגביע עם הפועל ב"ש, שהייתה התואר הראשון שלי בישראל, היא הכי מתוקה מכל ההישגים, ולא אשכח אותה לעולם.
כאשר הגעתי בפעם הראשונה לב"ש, הייתי בהלם, לא ידעתי איפה העיר הזאת. אבל מהר מאד הכרתי את האנשים בה, איזה אנשים טובים, אוהדים נפלאים.
אני עד היום זוכר את הרגע בו זכינו בגביע. בדקה ה-80 הרגשנו שאנחנו נופלים מהרגליים, אבל העידוד המיוחד של האוהדים של ב"ש נתנו לנו אנרגיות מיוחדות, החזירו לנו את הכוחות שפתאום חזרו לנו.
 |
| אוהדי ב"ש. "אוהדים נפלאים" (שי לוי) |
|
| |
הבקעתי את שער הניצחון שהביא את הגביע, ועד היום אני זוכר את הדרך חזרה לחגיגות לב"ש. מהכניסה לעיר עד העיר העתיקה זו בדרך כלל נסיעה של עשר דקות, לקח לנו אולי שלוש שעות בגלל החגיגה המטורפת והבלתי נשכחת של האוהדים.
אי אפשר היה לפני המשחק להשוות בין הקבוצות, איזו קבוצה הייתה למכבי ת"א של אז אפילו יותר חזקה מזו של היום ואיזו קבוצה הייתה להפועל ב"ש. כולם לפני המשחק היו בטוחים שמכבי ת"א מנצחת בקלות, והשאלה הייתה רק באיזה הפרש יסתיים המשחק.
אבל לפני המשחק ישבתי בחדר ההלבשה עם סיאד חלילוביץ', הייתה לי הרגשה שאנחנו לא חוזרים בלי הגביע, אמרתי לו שהגביע שלנו.
 |
| שחקני מכבי ת"א חוגגים. "מכבי של אז הייתה טובה יותר" (נעם מורנו) |
|
| |
איזו קבוצה היינו ולקחנו. מכבי ת"א היו אז חזקים, מסתכל על מכבי של היום ואז יותר חזקים היו. אני זוכר עוד את החום הרב ששרר באותו היום, היה קשה מאד לשחק בתנאים כאלה, אבל כאשר רואים את הגביע שוכחים את הכל.
הפועל ב"ש של היום חזקה בהרבה יותר מהפועל ב"ש של 1997. במשחק אחד אין פייבוריטית, אתה יכול לעשות הכל טוב, אבל פתאום אתה יכול לקבל פנדל והכל מהפך.
עצה שלי לשחקני ב"ש, אל תעלו לשחק כאשר אתם חושבים ששחקני מכבי ת"א פייבוריטים, יותר טובים, לתת להם כבוד. אתם צרכים להסתכל עליהם באותו גובה, בלי לעשות חשבון, רק כך תוכלו לחזור הערב לב"ש עם הגביע. כי אם תעשו כבוד וחשבון הגביע יחזור עם מכבי ת"א לתל אביב.
.