בני יהודה לא קבוצה גדולה

למען האמת, בני יהודה לא שווה את כל ההייפ שהיא מבקשת. היא אמנם לא מקבלת אותו, ודעת הקהל עדיין מסרבת לקבל אותה כקבוצה גדולה, אך עצם הדרישה של הזהובים, "תספרו אותנו", מעוררת רחמים כשצופים בה נאבקת בגדולות באמת. כשאני אומר גדולות באמת, כמובן הכוונה להפועל ת"א ולמכבי חיפה.

הרי ניצחונות על קבוצות קטנות אפשר לצבור בלי סוף בליגה הרחבה שלנו, וזה מה שמחזיק את הקבוצה מהשכונה בצמרת עד כה. למעשה, אפילו נגד בית"ר חניכיו של גיא לוזון לא הפיקו מעצמם כלום, אבל מול שתי מוליכות הליגה זה היה בולט וניכר עוד יותר.

אפילו טיפה של יוזמה ותעוזה לא היתה בבני יהודה הערב. משחק נרפה ואפילו פחדני לעתים נתן לחיפה לעשות מה שהיא רוצה, כשברוב דקות המשחק האלופה היתה רחוקה משיאה. בפתיחה הירוקים שטפו את הדשא והחמיצו הזדמנויות על ימין ועל שמאל, שהיו יכולות לגמור את המשחק.

ארבייטמן חוגג. (עמית מצפה)

נכון שזו מהלומה לא פשוטה לספוג אחרי 23 שניות, וקשה מאוד להתאושש מזה, אבל בכל זאת יש 90 דקות כדי לעשות משהו. מצב, התקפה יצירתית שמראה, הנה אנחנו כאן. אבל כלום. קבוצת צמרת? מרכז טבלה ותו לא. העובדה שבשני המקרים, הערב ומול הפועל, היא נכנעה לסקוררים המשובחים של ליגת העל, שלומי ארבייטמן ואיתי שכטר, לא משנה הרבה, כי היו מספיק שחקנים אחרים שהגיעו למצבים, ולבסוף גם אייל גולסה השתתף בחגיגה.

1:0 לבית"ר, 1:0 להפועל, 2:0 לחיפה. תודו שזה מזכיר במעט את הירוקים בליגת האלופות. כמו שלאלופה אין מקום בליגה של הגדולות, כך בני יהודה לא ראויה להיחשב מועדון צמרת. אי אפשר לזעוק לשמיים שמגיע לכם להיקרא קבוצה גדולה, ואז להתבטל לחלוטין בפני הקבוצות הראויות.

יניב קטן הערב בקרית אליעזר. חיפה לא הזדקקה להרבה כדי לנצח (עמית מצפה)

אם צריך עוד הוכחה לכך שלא ראינו פה משחק בין שתי קבוצות גדולות, היכולת של מכבי חיפה היום היתה סממן מצוין. כשהאלופה ניצבה בפני אתגרים רציניים, כמו בבלומפילד מול הפועל ת"א ובבית מול בית"ר, היא הפיקה מעצמה כדורגל יוצא מן הכלל, מה שדרוש כדי לגבור על יריבות מהסוג הזה. ואם היא היתה מצליחה לנצח גם את מכבי ת"א, זה לבטח היה מגיע הודות ליכולת שיא של קטן ושות'. עצם העובדה שהירוקים לא הזדקקו ליותר מכמה דקות של כדורגל כדי להשיג שלוש נקודות מול הזהובים אומרת הכל.

הכתוב הינו טור דעה.