אסור לכעוס על שחר

דעה: אסור לכעוס על הישראלית שנתנה את הכל אבל זה לא מספיק מול שחקנית מושלמת. זה היה כמו לראות את מכבי ת"א מול בארסה או את סלע נגד פדרר

אסור לקחת ללב את ההפסד של שחר פאר למריה שראפובה. אסור לצאת בהצהרות ששוב המציאות טפחה על פנינו ועל כמה שחלמנו לנצח את מריה הקדושה. פשוט אסור. המשחק היום היה תוכנית ריאליטי במיטבה: הישראלית הפסידה לרוסיה שעל הנייר היתה טובה ממנה בכמה דרגות וגם בפועל על המגרש.

החסרון של פאר ביחס לציפי אובזילר שגם שיחקה מול שראפובה, שהאחרונה לא היוותה איום על הרוסיה ולכן הצליחה לקחת כמה משחקונים ברציפות במערכה השניה. את פאר, שראפובה לקחה הרבה יותר ברצינות. היא לא הורידה את הרגל מהדוושה אפילו לשניה.

זה לא יהיה הוגן לבקר את פאר על המשחק. את שלה היא עשתה כבר נגד סאפינה. המשחק בין פאר לשראפובה הוא לא כוחות כמו מפגש בין מכבי ת"א בכדורגל לברצלונה. אפשר לעשות בונקר כמה דקות, אבל בסוף מתפוררים.

מריה שראפובה. פשוט מושלמת (יניב סופר)

המשחק היה כ"כ לא כוחות - כמו הפועל ירושלים נגד הלייקרס וגם כמו דודי סלע נגד רוז'ה פדרר.

שחר פאר היא גאוות העם שלנו אך כולנו מודעים גם לחסרון שלה, לחוסר היכולת שלה בעת הנוכחית לעשות את קפיצת המדרגה, לעבור מעצם היותה טניסאית של טופ 20 לשחקנית של טופ 10. זה מה יש, ועם זה צריך לנצח.

שחר נתנה את הכל. היא לא היתה בהלם כמו במערכה הראשונה נגד ספאינה. היריבה פשוט היתה מושלמת מדי.

התצוגה של שראפובה היתה תצוגת תכלית. כל שנותר לפאר הוא ללמוד כדי שבמפגש העתידי הנוסף ביניהן, התמונה תהיה קצת שונה.

את אותם הדברים אפשר לומר על המפגש בין ציפי אובזילר לצ'אקי - זה פשוט לא כוחות. אין תלונות לנבחרת הפדרציה של ישראל, רק להריע לה על ההגעה לשלב הכ"כ מכובד.

הכתוב הינו טור דעה