פשוט פיספוס

אלעד בן טוב חושב שלמרות ההישגים והתארים, רונאלדו יכול היה להגיע הרבה יותר רחוק בקריירה, אם היה טורח לשמור על חיים ספורטיביים

נתחיל מהסוף: רונאלדו, שככל הנראה סיים את הקריירה כבר בגיל 31, הוא אחד החלוצים הכי גדולים שדרכו על מגרשי הכדורגל. מדובר בשחקן שהוא מלך שערי המונדיאל בכל הזמנים, שחקן שהוביל את ברזיל לגביע העולמי ב-2002 ונתן מונדיאל מצוין גם ב-1998, עד ההתמוטטות הטראגית לפני הגמר מול צרפת.

למרות זאת, כמי שראה את רונאלדו בימיו הראשונים באירופה, באיינדהובן ולאחר מכן בברצלונה, לא נותר לי אלא לקבוע שהקריירה של הברזילאי החייכן לא היתה מוצלחת כמו שיכולה היתה להיות.

רונאלדו של אותם ימים ראשונים בברצלונה, לפני שעשה את טעות חייו ועבר לאינטר האיטלקית, היה מ ד ה י ם. משהו בלתי ניתן לעצירה שעולם הכדורגל לא ראה. חלוץ מהיר מאוד (כן, כן), חזק בצורה לא רגילה, עם שליטה פנומנלית בכדור, קור רוח מקפיא מול השער ויכולת אילתור.

לא בכדי זכורה התמונה של מאמנו דאז, סר בובי רובסון, שכבר ראה שער או שניים בחייו, תופס את ראשו בתדהמה אחרי שער בו הפנומן חלף על פני חצי מגרש דרך לשער ענק.

אגב, רונאלדו כבש באותה עונה בברצלונה 34 שערים ב-37 משחקים. ממוצע בלתי נתפס כמעט, במיוחד כשמדובר על הליגה הספרדית ולא על הליגות בהולנד או ברזיל, שהן פחות איכותיות.

אלא שבדרך להפיכתו לשחקן בקנה המידה של פלה ומראדונה, אירעה לרונאלדו כמעט כל תקלה אפשרית. את ההתמוטטות שלו ערב גמר הגביע העולמי מול צרפת ב-98' כולם זוכרים, וגם הפציעות הטראגיות שלו במדי אינטר, כשבשניה שבן הוא ממרר בבכי על הדשא, צרובות בזיכרונו של כל אוהד כדורגל אמיתי.

אבל חייבים להודות על האמת: לברזילאי השמנמן, חובב החיים הטובים, היה חלק גדול בכך שלא ניתן להזכיר אותו בין הגדולים מכולם, פלה, מראדונה ואולי גם קרויף וזידאן, אלא "רק" בקטגוריה השניה בה ניתן למצוא את ואן באסטן, רומאריו, פלאטיני ועוד רבים וטובים.

בין פציעה לפציעה יכולנו לשמוע תמיד על מעללי המיטה של רונאלדו, על החברות המתחלפות שלו, על המסיבות, חיי ההוללות, האוכל, וההשמנה, אוי ההשמנה.

נכון שבסף הכל הוא נותר חלוץ גדול גם כששיחק בריאל מדריד, אבל לא בכדי הקהל של הבלנקוס, שרגיל למחויבות טוטאלית, שרק בוז לברזילאי הנהנתן. במילאן, כששיחק, הפגין יכולת מצוינת, הבעיה היא שזה כמעט לא קרה.

הסיבה לכך היא לא רק חוסר מזל ופציעות, כאמור, אלא העובדה שכשחקן, רונאלדו לא ידע לשמור על עצמו ועל גופו, וחי חיים שהפכו אותו לחשוף יותר לפגיעות ודרשו זמן החלמה רב יותר.

בקיצור, אם היה חי חיים ספורטיביים כמו פאולו מאלדיני, לדוגמה, רונאלדו יכול היה להיזכר אולי בתור הכדורגל הגדול ביותר שצעד על הפלנטה הזו ולשחק עוד שלוש ארבע שנים ברמה הגבוהה ביותר.

רק כדי לחדד את הנקודה: רונאלדו מעולם לא זכה בליגת האלופות, פעם אחת זכה בגביע אופ"א, ולקח אליפות מקומית אחת בלבד, עם ריאל מדריד. יפה? כן, מדהים? ממש לא.

אתם כמובן מוזמנים לטקבק ולכתוב שאני לא מבין כלום, אבל נא לא להיסחף יותר מדי עם הקללות. יש מצב שאימא שלי קוראת את הטור...

הכתוב הינו טור דעה