הגענו לגמר וזכינו בו, ואין כיף מזה. נבחרת ישראלית בגמר אליפות אירופה עד גיל 20 הוא חלום שהפך למציאות בשלוש השנים האחרונות. עוד לפני המשחק, ההישג הוא מדהים. הרוח וההשקעה של השחקנים, הביחד, הלחימה, והערכים של השחקנים מדהימים, וזו המורשת של נבחרות ישראל עם חדר הלבשה בריא ועם הכרה בהיררכיה. אתמול בערב נדרשה הרבה השקעה פיזית, וקשה למדוד מכה מזה השפיע גם היום.
המשחק התחיל עם תנופה ישראלית וריצת 2:10, והספרדים נראו לא מוכנים ללחץ של המארחת, אבל לאט לאט ראינו שהם השתפרו בביצוע מול הלחץ. על כל ניסיון כניסה של אבדיה חיכו לו שלושה שחקנים, ים מדר בא בריכוז מצוין למשחק וצבר נקודות, הספרדים לא ויתרו והראו במספר התקפות הנעת כדור מצוינת ששברה את הלחץ הישראלי וכך התנהל לו משחק צמוד ושקול עם הרבה עבירות ואחוזי הקליעה מהעונשין החלו להוות פקטור במשחק.
במחצית השנייה החלה העייפות להשפיע על ההחלטות ושתי הקבצות התבססו על התעלויות אישיות ופחות על פעולות מתוכננות, אבל מספר השתטחויות על כדורים אבודים הביאו לנו הובלה, גם ההגנה האזורית של הנבחרת נתנה לספרדים מספר שלשות, אך ברבע הרביעי ישראל שוב השתפרה בהגנה ולאט לאט בנתה את ההפרש הרצוי, כאשר הגנה נהדרת גרמה לאיבודי כדור רבים של הספרדים עם פעולות נהדרות של אבדיה, אלבר, מדר וקרביץ.
כבר שיבחתי את הנבחרת ואת מאמנה אריאל בית הלחמי בכל שלבי רבע הגמר, חצי הגמר, והגמר וכל השבחים האלה מוצדקים ומגיעים להם ביושר. עכשיו השאלה שאני נשאל על ידי כל אחד היא מה יהיה עם השחקנים האלה בכדורסל הישראלי? ובכן, חלק גדול מהמקומות בליגה הראשונה והשנייה תפוסים, כשבמנהלת ובאיגוד מתמהמהים להגיע להחלטות לפנות להם מקום משחק.
האם מכבי תל אביב תן הרבה דקות משחק לדני אבדיה, השחקן המצטיין של האליפות, האם הפועל תל אביב תתן לים מדר תפקיד משמעותי, לאן ילך עידן אלבר, מה יעשו שאר השחקנים? ובכן, הם צריכים להתאמן ולעבוד קשה, אבל כולם – מאמנים, מנהלים ואוהדים, צריכים להאמין בהם, לדחוף אותם ולתת להם להמשיך להתפתח.