עונה חדשה בפתח עם ציפיות גבוהות ורצון אדיר של הפועל באר שבע לחזור העונה לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי. העונה קודמת הייתה עונה טראומתית מבחינת ב”ש, אך עם הפקת לקחים והסקת מסקנות מהכשלים והטעויות, וכעת הדרומיים עם הפנים קדימה לקראת העונה הקרובה.
אני מקווה מאוד שבאר שבע הפיקה כראוי את הלקחים והסיקה מסקנות מהטעויות של העונה הקודמת עם מבט קדימה וקבלת החלטות נכונה ותקווה לפגוע בול בשחקני הרכש שהגיעו נכון לכרגע ועוד יגיעו בהמשך הדרך. עם זאת, ה-1:1 מול לאצ’י באלבניה במסגרת מוקדמות הליגה האירופית צריך להוות תמרור אזהרה מהבהב עבור ברק בכר מאחר וראינו היום קבוצה כבויה, איטית, חסרת מעוף ובלי שמץ של יצירתיות, שנכנעה למגננה ולפיזיות האלבנית, שגרמה בחלק גדול של המשחק לבאר שבע להיראות כעדר ללא רועה.
ראינו פעם נוספת רפיון בחלק האחורי של באר שבע, איטיות במרכז המגרש משולבת עם איבודי כדור מוגזמים של נאור סבג ועדן שמיר ושחקנים בחלק הקדמי, שאמורים ליזום ולעשות את ההבדל בפעולות אישיות, דוגמת ג’ימי מרין וניב זריהן, שאכזבו באגפים וכמובן נייג’ל האסלביינק ובן שהר, שלא הצליחו להטביע את חותמם על המשחק.
ברק בכר ניסה לעשות שינויים פנימיים במחצית השנייה כאשר העביר את האסלביינק לכנף ואת מרין למרכז הקישור, מה שטיפה העיר את החלק הקדמי, אבל לא מעבר לכך. בכר צריך להגיב יותר מהר למתרחש על כר הדשא, החילופים הגיעו הפעם בשלב מאוחר מדי, כאשר הקבוצה לא תפקדה בחלק הקדמי. לא חייבים לחכות לדקה 65 או 70, אפשר לבצע חילופים גם במחצית אם יש לך על הספסל את השחקנים המתאימים.
למרות האכזבה מרמת המשחק של באר שבע, יש לציין שאנחנו ממש בצעדים הראשונים של תחילת העונה וצריך לתת לשחקנים ולמאמן את הזמן הנחוץ על מנת להתחבר, אבל במציאות הקיימת, אין זמן וחייבים לספק בעיקר תוצאות עם שילוב של יכולת טובה. אין מקום לטעויות בדרך לליגה האירופית הנחשקת.
אני מקווה שבגומלין ובמשחקים הבאים נראה את באר שבע יותר תוססת ודינמית, עם שילוב של איכות, הן בהנעת הכדור ובפעולות האישיות והקבוצתיות. זה מתבקש אם אנחנו רוצים לראות את באר שבע בליגה האירופית ולהיות גאים בה, כפי שהיה לפני שנתיים.
עם זאת, כדי שזה יקרה שוב באר שבע חייבת לעשות את קפיצת המדרגה מבחינת קצב המשחק, שמחת החיים, האחריות והמשמעת הטקטית, מה שלא ראינו הפעם, עם תקווה גדולה לקראת המשך המסע האירופי לעבר שלב הבתים.